מאגר סיפורי מורשת

שמי איתמר, אני משתתף השנה בתכנית הקשר הרב דורי עם סבי, שאול יצחק לובטקין. יחד אנו מתעדים סיפור מחייו של סבי ומנציחים אותו במאגר המורשת. וכך סיפר לי סבי:

בית ומשפחה

שמי שאול יצחק לובטקין, נולדתי בבית חולים הדסה בהר הצופים שבירושלים בשנת 1941. אבי, מנחם, נולד בישראל בשנת 1895 בירושלים, והיו לו אח ואחות גדולים ממנו. אמי, טובה, נולדה בעיר ביאליסטוק שבפולין ועלתה לישראל לאחר מלחמת העולם הראשונה בשנת 1920. היא הגיעה לתל אביב והופנתה למשפחה בתל אביב.

סבי וסבתי, שהרבו לטייל בין ישראל לארצות הברית, שידכו את טובה ומנחם ולקחו אותם יחדיו לארצות הברית לאחר שרק הכירו. לאחר שנהיו זוג, נולדו לטובה ומנחם שני ילדים: ישראל ואסתר. ב-1930, בשל המצב הכלכלי הקשה בארצות הברית, סבי וסבתי חזרו לירושלים. מנחם התחיל לעבוד בחברת האוטובוסים "המקשר" וסבתי עבדה כעקרת בית. בישראל, נולדו להם עוד שני ילדים: אהובה ואני, שאול. המשפחה גרה תחילה בימין רושה, לאחר מכן עברו לבאבולבסל בשוק מחנה יהודה, ולשאר חייהם גרו בקריית משה. טובה נפטרה בשנת 1985 ומנחם בשנת 1966.

אני בן הזקונים במשפחה ויש לי שלושה אחים: ישראל שנולד ב-1927, אסתר שנולדה ב-1933 ואהובה שנולדה ב-1939. כיום לישראל בן ה-97 יש שתי בנות, שישה נכדים ותשעה נינים. לאהובה בת ה-85 יש שתי בנות ושישה נכדים, ולאסתר בת ה-91 יש שני ילדים, ארבעה נכדים ושלושה נינים.

ילדות

כשהייתי ילד, אהבתי ספורט, בעיקר לשחק כדורגל וכדורסל. הייתי בתנועת נוער שנקראה "התנועה המאוחדת". למדתי בבית הספר היסודי בית הכרם ובתיכון עברתי לפנימיית הכפר הירוק שנמצאת ברמת השרון. זה היה בית ספר חקלאי, והייתי נוסע באוטובוס לפנימייה וחוזר לביקור פעם בכל כמה חודשים. בכל חדר בפנימייה היינו ארבעה ילדים. בתחום החקלאות, בכל יום הייתי הולך בחמש בבוקר לחלוב את הפרות שברפת, ובחופש הגדול, קיבלתי עבודה כחולב ברפתות פרטיות.

עיסוק

לאחר שהשתחררתי מהצבא, עבדתי תקופה בשטיפת אוטובוסים בחברת אגד ולאחר מכן הוצאתי רישיון נהיגה לאוטובוס והתחלתי לעבוד כנהג בחברת אגד. בשנים הראשונות עבדתי בקווים פנימיים בירושלים. לפעמים, כשהייתי נוהג בקו בשכונת ארנונה בירושלים, הסופר שי עגנון היה עולה לאוטובוס שבו נהגתי והיינו מפטפטים בדרך.

לאחר הסכם השלום עם מצרים, למשך מספר שנים שבהם היה קו השירות לקהיר פעיל, נהגתי על הקו הזה ויצא לי לבקר במספר אתרים במצרים, כמו הפירמידות, השוק ובית הכנסת היהודי בקהיר.

צבא

התגייסתי בשנת 1959. בתחילה הייתי בקורס מ"כים בבסיס הדרכה 4 שבצריפין. לאחר מכן, עברתי להדרכת טירונים חדשים במשך כמה חודשים, ואז קיבלתי העברה לחיל המודיעין.

שירתי ביחידה 800 בחיל מודיעין, כמדריך של קורס תצ"א (תצלומי אוויר). השתחררתי מהצבא בשנת 1962. כמה חודשים אחרי השחרור, היפנו אותי לגדודי המילואים, ובשנת 1963 עליתי להר הצופים למשך כחודש וחצי.

בשנת 1967, שלושה שבועות לפני פרוץ מלחמת ששת הימים, גויסתי בגיוס חירום למילואים. השתתפתי בקרבות בבית לחם, גוש עציון ובחברון ומשם החזירו אותי להילחם בירושלים המזרחית. בכל שנה אחרי המלחמה נלקחנו להגנה, למשל, ברמת הגולן.

בשנת 1973, במלחמת יום כיפור, גויסתי שוב למילואים וירדנו לים המלח ומשם המשכנו לסיני. כשהגענו לסיני, היינו צריכים לחפור עמדות ונשארנו שם להילחם במצרים במשך שמונה חודשים.

סבא שאול בצעירותו

אהבה

חנה נולדה בשנת 1943, ובצירוף מקרים, יום ההולדת שלה במרחק יום אחד משלי! חנה למדה בבית ספר מקצועי. בגיל 18, חנה גויסה לצבא ושירתה בחיל האוויר. את אשתי הכרתי בשנת 1962 דרך חברים משותפים בירושלים. אני הייתי בן 21 וזמן קצר לאחר השתחררתי מהצבא, וחנה הייתה חיילת צעירה בת 18. נהגנו להיפגש במרכז ירושלים ולדבר, אהבנו לצפות ביחד בסרטים בקולנוע עדן, וכעבור שנה וחצי התחתנו בחתונה צנועה באולם הדסה הקטן בקריית יובל. נולדו לנו שלושה ילדים מקסימים: רונית (1965), מני (1967) וקרן (1975). דרכם נולדו לנו עוד שמונה נכדים ונינה אחת משנה שעברה בשם אלונה. התגוררנו רוב חיינו בירושלים ולפני מספר שנים עברנו לגור במודיעין.

הזוית האישית

איתמר הנכד המתעד: נהניתי מאוד לשוחח עם סבא שלי על נושאים שלא ידעתי עליהם המון בצורה קרובה ביותר, דרך מישהו שחווה אותם באמת. למדתי הרבה גם על חייו של סבא שלי, וגיליתי שהם אפילו יותר מעניינים ממה שחשבתי. הוא עשה הרבה דברים וחווה הרבה אירועים היסטוריים, בין אם כצופה מהצד או כממש מעורב בהם. גם חייו היומיומיים היו מעניינים ושונים בהרבה מהחוויות שלי, בגלל מעבר הזמן הרב.