מאגר סיפורי מורשת

סבתא שלי, אילנה, נולדה בשנת 1950 במרוקו בעיר ווזאן, עם 6 אחים, היא הבכורה, בסביבה של יהודים ומרוקאים מוסלמים. היא לא הצליחה ללכת לבית הספר במרוקו כי היא עלתה לארץ בגיל 3 בשנת 1953. ,לפני שהם עלו לארץ היא ומשפחתה חיכו במזח עד שהסוכנות היהודית קראה בשמם. המשפחה עברה לישראל בגלל ציונות. כשהיא עלתה לארץ היא ומשפחתה הלכו לגור במושב מבטחים שבנגב. שנה אחרי שעלתה, הלכה לבית ספר בקיבוץ ליד וסיימה 12 שנות לימוד.

מנהג שסבתי הייתה עושה ביום שבת זה שהיא ואחיה היו הולכים בצהריים לאסוף סוכריות וממתקים. כשהייתה בת 12 חגגה בת מצווה במושב עם הרבה אנשים שחגגו ורקדו. כשהייתה בת 15 הצטרפה לתנועת הנוער שעשו קומזיצים, שרו שירים, הכינו פיתות במדורה ועוד…בגיל 16 הלכה לעבוד בספריה העירונית כי אהבה מאוד לקרוא.

בגיל 17 הכירה את סבי. כשהייתה בת 19 עברה לגור באופקים יחד עם סב. סבא עבד כשוטר מוצלח מאוד. סבתי וסבי התחתנו בגיל 20 בשנת 1970. החתונה הייתה באולמי הזוהר בהפקה גדולה ומפוארת עם המשפחה המורחבת והחברים, במיוחד חברי ילדות. בין השנים 1971-1987 ילדה סבתא 6 ילדים (1972,1973,1974,1984,1987,1992). שמות ילדיה סימה, קרן, נטלי, דורין, שלמה, צליל.

חפץ שעבר בין דורות זה צמיד מזהב עתיק וטהור שעבר במשך כמעט עשרה דורות מאמא לבת בכורה, מאמא לבת בכורה, ככה במשך כמעט 10 דורות טובים.

דבר מיוחד שסבתא שלי עושה זה שכל חודש היא מכינה קוסקוס מרוקאי וכל המשפחה המורחבת הולכת לבית שלה וכולנו אוכלים ביחד. ואנחנו צוחקים ונהנים ומשחקים במשחקים כמו- רמי, דומינו, קלפים ועוד…

סבתא שלי אוהבת מאוד לבשל, היא כל הילדות שלה בישלה ולמדה מאמא שלה וכשגדלה למדה סבתא בקורס בישול מדהים במיוחד, שם היא למדה הרבה דברים חדשים למקצוע הבישול. היא למדה להכין דברים שלא הכינה בבית שלה, בבית שלה היא הייתה מבשלת במיוחד דברים שקשורים לעדה המרוקאית. כל ילדותה היא הייתה תמיד במטבח, כשאמא שלה הייתה מארחת את המשפחה המורחבת היא תמיד הייתה שם בשביל לעזור לה והיא תמיד הייתה עושה את זה מכל הלב. סבתא שלי לא פעם אחת לימדה אותי לבשל, היא לימדה אותי להכין את הסולת של הקוסקוס, רק אחרי שידעתי להכין את הסולת היא הייתה נותנת לי להכין את המרק הנפלא שהייתי מחכה להכין אותו, כי זה הכי קל לחתוך ירקות למרק ולשים אותם בתוך סיר ולבשל. תמיד הייתי מחכה שסבתא תגיד לי שיש קוסקוס בבית שלה שאני אבוא.

סבתא תמיד הייתה מנקה לפני שכולם מגיעים למרות שהבית נקי. סבתא אוהבת מאוד לארח. היא לקחה את הגנים של לארח מאמא שלה. תמיד אמא שלה הייתה מארחת את כולם לא משנה מתי, תמיד היה לה את הלב הכי גדול בעולם. סבתא תמיד הזכירה לי את אמא שלה עם הלב הגדול שתמיד אוהבת לארח, להכין לאנשים מאכלים שונים, אוהבת לנקות ושתמיד הבית יהיה נקי לכבוד האורחים היקרים שלה.

בשנת 2022 סבא שלי נפטר, סבתי הייתה מאוד עצובה וכל המשפחה הייתה עצובה. אני הייתי בן 11 כשזה קרה,  והייתי מאוד עצוב ובאותו יום הלכתי לטיול עם בית הספר שהיה לי פעם ורק כשחזרתי אמרו לי שהוא נפטר.

עכשיו סבתא שלי בת 73 עם שישה ילדים ו-17 נכדים. אז זה היה הסיפור של סבתא שלי.

הזוית האישית

איתי: חוויתי בזמן העבודה עם סבתא שלי שאני צריך להיות יותר קרוב אליה כי אני יכול ללמוד ממנה הרבה. אני מאחל לה שתחייה חיים ארוכים.