מאגר סיפורי מורשת

שמי בתיה גבאי ואני משתתפת השנה בתכנית הקשר הרב דורי עם סבתי,  זוהרה (זהבה) אלמזנינו לבית מלול. יחד אנו מתעדות סיפור מחייה של סבתי ומנציחות אותו במאגר המורשת של התכנית.וכך סיפרה לי סבתי:

ילדותי במרוקו

נולדתי בעיר פאס שבמרוקו בשנת 1954 (תשי"ב) להוריי אליהו וסולטנה מלול. אבי אליהו היה חייט, ואמי סולטנה הייתה עקרת בית. נקראתי בשמי בגלל שאבי הייתה אחות שקראו לה כך והיא נפטרה בגיל 19.

הבית שבו גדלתי היה בית דתי, חם וקטן. השכונה הייתה שכונה יהודית כמו גטו עם רחובות צרים, וכל השכנים היו יהודים. למדתי בבית ספר היהודי בשם "אליאנס". היה לי תחביב מיוחד לתפור בובות, והיה לי אוסף גדול בו הייתי משחקת עם חברותיי. בבית הספר שיחקנו גם קלאס, מחבואים ועוד. אני זוכרת שבשבתות היינו הולכים לבקר את סבי. כל הנכדים היו מגיעים לסבא, ועומדים בתור ומחכים לקבל ברכה ממנו.

חגים חגגנו עם כל המשפחה המורחבת. יש מאכל מיוחד שזכור לי, שאמי הייתה מכינה בחג הפורים, מאכל חלבי בשם ברקוקש (קוסקוס חלבי). ימי הולדת לא חגגנו אלא רק ציינו.

העלייה והקליטה בארץ

הוריי שאפו וחלמו לעלות לארץ ישראל. בכל חג שחגגנו, אבי היה אומר "לשנה הבאה בירושלים הבנויה". החלום התגשם, ובשנת 1962, כשהייתי בגיל 10, עלינו לישראל.

זכור לי, שלילה לפני היציאה ממרוקו כדי לעלות לארץ ישראל הייתה התרגשות גדולה של כל המשפחה. לא הצלחנו להירדם וכל נקישה בדלת הבהילה אותנו, מכיוון שהעלייה לארץ וההכנות לעלייה היו בסתר, כדי ששכנינו הערבים לא יגלו שאנחנו עולים לארץ. הוריי הוציאו אותנו באמצע הלילה, ובשקט נסענו בדרך ארוכה עד שהגענו לחוף בקזבלנקה.

כאשר עלינו לאנייה הייתה התרגשות גדולה מאוד. הגענו לעיר נאפולי שבאיטליה, ומשם עלינו לארץ. כאשר הגענו לארץ אבי נישק את אדמת ארץ הקודש וברך "שהחיינו". הגענו לחיפה ומשם נסענו למגדל העמק. כאשר הגענו למגדל העמק אמרו לנו שהבית שקיבלנו הוא "ארמון", אך באמת היה זה בית בגודל של 48 מטר, ובו היינו צריכים להסתדר שבע נפשות ביחד. אבל למדנו להסתדר, להעריך ולהודות על הזכות שעלינו לארץ. היו לנו שיעורים בעברית.

הקמת המשפחה

את סבא של בתיה הכרתי דרך חברים של אחי. נפגשנו ואז התחתנו באולמי חיפה בשנת 1974 (תשל"ד). בתחילה גרנו ברחוב תשי"ג במגדל העמק. אני עבדתי כמזכירה ב"בגד עור" (מפעל לייצור בגדי עור) ואחר כך במעון ילדים, שבו גם בתיה הייתה.

ב"ה זכיתי להקים משפחה עם חמישה ילדים ו-13 נכדים כן ירבו.

הזוית האישית

הזווית האישית בתיה גבאי: וואו סבתא, היה לי ממש כיף! למדתי עלייך דברים רבים בזכות התוכנית! את פשוט מהממת, סבתא.