מאגר סיפורי מורשת

זה סיפורה של סבתי אולגה בוריסוב:

שמי אולגה בוריסוב קוסרב, נולדתי בתאריך 20.5.1973 באוקראינה, בעיר לבוב, בבית החולים שורסה.

יש לי אחות גדולה ושמה רימה ולהוריי קראו ריטה ובוריס ז״ל, אמי בת 83 ואבי נפטר בשנת 1996 בגיל 73 ממחלת כליות.

סבא שלי ז״ל, מצד אבא, היה רב באוקראינה. אמי עבדה 58 שנה בתור אחות ראשית בחדר ניתוח.

אבי ז״ל, בגיל 13 ברח מהבית ועלה על אנייה. הוריו ידעו שהוא נעדר ולאחר 30 שנה וכשהיה בן 43, מצא את הוריו וסיפר שפגש אותם בלבוב שבאוקראינה. הוא סיפר שבמשך כל השלושים השנה שירת בצבא סטלין, בברית המועצות לשעבר, ולא יכול היה ליצור קשר עם הוריו.

הייתי ילדה חברותית היו לי הרבה חברים, למדתי לרקוד ולנגן בפסנתר. ההורים תמיד היו בעבודה וכאשר נולד ילד לאחותי הגדולה הייתי בת 10 וגידלתי אותו. לקחתי אותו לגן, שיחקתי איתו, האכלתי אותו, הייתי כמו אמא בשבילו.

כשהייתי בת 16 הכרתי את בעלי דרך חברים משותפים, התחלתי לצאת אתו בגיל 18 וכשהייתי בת 20 התחתנו, כשהייתי בהריון בחודש רביעי עם בתי הבכורה. לאחר חמש שנים נולד בני השני ואז הציעו לי לעלות לישראל בגלל שאני יהודיה וגם לעשות איתי חוזה בגלל המקצוע שלי, כדי לעבוד בארץ כאחות בבית חולים.

הפרידה מהמשפחה והחברים הייתה קשה ובשנת 1999 עליתי לישראל עם בעלי ושני ילדי, טסנו בשני מטוסים מאוקראינה לורשה, נשארנו שם לילה אחד ומורשה לישראל. היו צריכים לפגוש אותנו בנמל התעופה בן גוריון ובסוף לא פגשנו אותם.

התקשרנו לחבר טוב שלנו שגר בישראל והוא עזר לנו. היה קשה להסתגל למקום חדש, לא הכרתי שום דבר, לא את השפה, לא מוצרי אוכלטיפוח, לא הייתה לי עבודה, הייתי צריכה לרשום את בתי הקטנה לבית הספר. החבר שלנו עזר לנו לשכור בית, לרשום את בתי לביה"ס. היו לי המון קשיים בשפה ומציאת אוכל. לא ידעתי לבשל/לקנות להם, בהתחלה קניתי אוכל בחנויות של רוסים עד שלאט לאט למדתי כל דבר.

אחרי שלושה חודשים התחלתי לעבוד כי לא היה מספיק כסף. העבודה הראשונה שלי הייתה מנקה וגם הייתי מכינה/אופה עוגות ומאכלים רוסים ומוכרת אותם. אחר כך התחלתי לעבוד בסופר שנקרא "חוצות להב" עבדתי שם במחלקת פירות וירקות ואחרי 4-5 חודשים למדתי עברית והפכתי לאחראית מחלקה במשך שנתיים.

לאחר מכן עבדתי בתור מוכרת אוכל לחיילים בגדוד 17 בירוחם. עבדתי שם בשנת 2006 במלחמת לבנון השנייה והיו שם חיילים שהכרתי שנהרגו וזה היה קשה. עבדתי שם במשך שנתיים-שנתיים וחצי. אחר כך עבדתי במפעל. עבדתי שם שנה וחצי. לאחר כמה זמן נולדה נכדתי הראשונה והייתי איתה. שוב חזרתי לעבודה  באולם אגמים במשך שנה וחצי. ישבתי בבית והייתי עם הנכדה שלי תקופה ואז חזרתי לעבוד בסודה סטרים במשך שלוש וחצי שנים. לפני שהתחלתי לעבוד שם נסעתי ללמוד אצל ערבים. למדתי שם במשך חצי שנה.אחרי כמה זמן התחילו לי בעיות רפואיות והפסקתי לעבוד בגיל 44-45 והפכתי להיות נכה. חליתי בכמה מחלות. השם הכללי של המחלה הוא סקלרדרמה, וכשהתחלתי להרגיש לא טוב חשבתי שזה בגלל העבודה ובמשך 8 שנים לא הלכתי לרופא בגלל העבודה והילדים. חליתי במחלה ובישראל לקח 7-8 חודשים לגלות אותה בגלל שיש לה הרבה תסמינים וחשבו שאלו מחלות אחרות. מאז אני בבית ומגדלת את הנכדים. בבית אני אוהבת לאפותלבשל לילדים.

וזה סיפור העלייה שלי וחיי בישראל.

הזוית האישית

סבתא אולגה: סבתי נהנתה מאוד, היא אמרה שהיא שמחה שנכדתה מתעניינת בסיפור ומבלה איתה. ליאן: שמחתי ונהנתי לבלות עם סבתי, לשמוע אותה מספרת דברים שלא ידעתי על העלייה שלה.