מאגר סיפורי מורשת

שמי נעם, אני משתתפת השנה בתכנית הקשר הרב דורי עם סבי, אברהם מייקל. יחד אנו מתעדים סיפור מחייו של סבא ומנציחים אותו במאגר המורשת של התכנית.

סבא אברהם נולד בשנת 1944 בעיר בקאו שברומניה. הוא ומשפחתו ניסו להימלט מבקאו כשהיה בן שנה ואחותו הייתה בת ארבע. הוריו היו בסביבות גיל ה-20.

העלייה לישראל הייתה מאוד קשה. הם עברו דרך ארוכה ומפרכת כדי לברוח מרומניה לארץ ישראל. הם היו צריכים לעבור בכמה מדינות והתחבאו בשדה תירס יחד עם אנשים שלא הכירו. הגרמנים מצאו את כל הבורחים וזרקו אותם לכלא, כולל את סבא אברהם ומשפחתו. דוד של סבא אברהם בא ושילם לגרמנים כדי שישחררו אותם, וזה צלח. כאשר הם הצליחו סוף סוף להגיע לספינה, רצו לזרוק את סבא אברהם מבטן הספינה כי הוא לא הפסיק לבכות, אך אמו התנגדה. בסופו של דבר, הם הצליחו לברוח.

סבא אברהם לא שירת בצה"ל, הוא היה רק במילואים. הוא שמר בבקעה בצפון כדי שמחבלים לא יכנסו. הוא ועוד כמה אנשים שמרו שם, כולם עבדו במילואים ולא כחיילים. סבא אברהם היה מכונאי, תיקן מכוניות, ואחר כך עבד כציפוצניק – תיקן גגות, בתים ודברים בתוך הבתים. הוא עבד בכל מיני עבודות שחורות. הוא לא אהב את עבודתו, עבד שלוש שנים כי היה צריך להרוויח כסף. הוא התחיל לעבוד בגיל 15, והעבודה הייתה מאוד קשה, הוא כל הזמן התלכלך ונפצע.

סבא אברהם הכיר את סבתא עליזה דרך חברים שלו מיפו. חבר שלו הכיר לו אותה – היא הייתה בת הדודה של החבר. הם ברחו מרומניה בלי רכוש כדי שהגרמנים לא יתפסו אותם, והשאירו את כל מה שהיה להם ברומניה. ההורים של סבא אברהם השאירו את כל החברים שלהם ואת כל מי שהכירו ברומניה.

היום, סבא אברהם מאושר עם משפחה בריאה וטובה. הוא הכיר המון חברים חדשים ואפילו מקומות חדשים, וגדל המון שנים בארץ ישראל.

הזוית האישית

נעה הנכדה המתעדת: כשסבא אברהם סיפר לי על הסיפור שלו, הרגשתי כעס ועצב. כשכתבתי את הסיפור הזה, התרגשתי. ניסיתי לדמיין איך סבא אברהם ומשפחתו שרדו את זה כשהיה רק בן שנה, ואחותו בת ארבע, והוריו היו רק בסביבות גיל ה-20, כאשר הם בקושי התחילו את חייהם. הרגשתי שסבא אברהם ומשפחתו גיבורים שעברו את זה. סבא אברהם לימד אותי שהכל לטובה, ושהבעיות שלי לא מתקרבות לבעיות שלהם. אמנם סבא שלי לא זוכר כל כך הרבה, אבל הוא בטוח עבר יותר ממני, ואני צריכה לדעת להעריך הכל ולקבל את מה שיש גם אם אני לא רוצה.

סבא אברהם: שמחתי שהיא התעניינה כל כך בחיי, ויחד שימרנו את היסטוריית משפחתנו לדורות הבאים.