מאגר סיפורי מורשת

שמי פנינה רוטמן, על שם סבתא פנינה בן-יורם (לפני הנישואין). נולדתי בתאריך 18 במרץ 1950 בעיר תל אביב בישראל. לאבי קראו מרדכי ולאמי קראו אלגרה. הוריי תמיד נתנו לי חום ואהבה. זכורות לי השבתות שבהן אבא שלי היה לוקח אותנו לגינה, לבקר את דודיי ולטייל בטבע.

הייתה לי ילדות נפלאה מלאת חוויות ורצופה אתגרים רבים. באחד מזיכרונותיי כילדה עולה בי תחושת נחת והנאה משום ששיחקנו משחקים נפלאים ברחוב: קלאס, הולה הופ, מחניים, חבל ותופסת.

למדתי בבית הספר "עבוקה" שברמת גן. מאוד אהבתי ללמוד ואפילו הייתי בנוער העובד והלומד, אבל אני כבר כמעט ולא זוכרת את התקופה הזאת. באותה תקופה היה לנו בבית הספר כל שנה נשף פורים שאהבתי במיוחד, את הנשף הזה אף פעם לא אשכח, זאת חוויה שצברתי. למדתי את המקצוע פקידות והמקצוע הזה באותה תקופה היה האהוב עליי בבית הספר, אבל במקצוע הזה לא הייתה בגרות ולכן לא עשיתי בגרות. ואז התגייסתי לצבא.

הטירונות עברה לי ממש בקלילות ואפילו צברתי חוויות עם חבריי לצבא. אבל הכי היה חשוב לי להצליח ובאמת הייתי מצטיינת בכל מעשיי. המפקדים שלי מאוד אהבו אותי וכשהייתי צריכה להשתחרר מהצבא, המפקד שלי רצה שאחתום קבע. אז חתמתי ובאותו רגע התחלתי פרק חדש בחיי, תקופה חדשה נפלאה שלא אשכח, רגעים שמחים וחוויות שצברתי עם חבריי לצבא. כחלק מתפקידי בקבע נסעתי הרבה בארץ לגיוס חיילים לקבע. גם אחותי הגדולה רחל חתמה קבע, אך בהפרש של שנתיים ממני. כשהשתחררתי מהצבא הרגשתי ריקנות, הרגשתי שאני לא מועילה והייתי מאוד עצובה. לקח לי הרבה זמן להתאפס. אך כשהייתי בצבא ילדתי שלושה ילדים מדהימים והקטן היה בן שש כשהשתחררתי, ולכן הייתי עקרת בית וטיפלתי בילדיי בזמן שבעלי היה מפרנס אותנו.

את בעלי הכרתי במועדון ריקודים. כשרקדתי עם חברותי הוא פתאום הגיע על האופנוע שלו והציע לי לרקוד אתו, כנראה שמצאתי חן בעיניו. לאחר שרקדנו ביחד הוא הציע לי להיפגש אתו. לאט לאט התאהבנו אחד בשנייה ונשארנו מאוהבים לנצח. הוא האהבה הראשונה והאחרונה שלי לנצח נצחים.

יחד הקמנו משפחה נפלאה, תומכת ואוהבת, משפחה שתמיד חלמתי שתהיה לי. בעלי היה לוקח את הילדים ביום שבת לטייל ולראות כלניות בחורף. ילדיי גדלו ונשיהם ובתי עדי, הולידו לי נכדים מופלאים שדואגים לשלומם של סבא וסבתא ובאים לבקר, ממש כמו שחלמתי.

הזוית האישית

נועם הנכדה המתעדת: למדתי על סבתי המון דברים: על תקופת הצבא הארוכה שלה, על הילדות הנפלאה שלה עם הוריה האוהבים, על תקופת הנעורים ועל חייה עכשיו עם הרגשות שלה לגבי משפחתנו. אני די בטוחה שהיא מאוד התרגשה ושמחה לשתף את סיפור חייה ולהעלות זיכרונות עם הנכדה שלה, כי גם אני שמחתי מאוד.

סבתא פנינה: שמחתי מאוד לעבוד יחד עם נועם על עבודת השורשים ולשתף אותה במסעה ההיסטורי של משפחתה ולהעביר אותם לדורות הבאים. תודה נועם, על הזכות להעלות זיכרונות ולשתף אותך. מאוד התרגשתי ושמחתי שהקשבת וכתבת את הסיפור שלי.