מאגר סיפורי מורשת

אוצר אנושי מתוכנית הקשר הרב-דורי

לורה צרפתי עלתה מטורקיה לישראל

סבתא לורה בצעירותה בטורקיה
סבתא לורה וסבא שבתאי
סיפורה של סבתא לורה הוא גם סיפורה של קהילת יהודי טורקיה שעלתה לישראל

שמי שירלי מדניק, במסגרת המעורבות החברתית בבית סיפרי, תיכון מית"ר בחרתי השנה לקחת חלק בתוכנית הקשר הרב דורי. בחרתי לערוך חקר על שתי הסבתות שלי: סבתא רבקה מדניק, אמו של אבי וסבתא לורה צרפתי, אימא של אמי. לצערי, שתי הסבתות שלי, הלכו לעולמן. תחקרתי את בני משפחתי ונברנו באלבומי התמונות המשפחתיים, כדי ללמוד ולהכיר את סיפורן, שהוא בעצם סיפור השורשים שלי. תיעוד זה מוקדש לסבתא לורה צרפתי, אימא של אמי.

לורה צרפתי 

לורה, נולדה בטורקיה בשנת 1926. לפני הנישואין עם בעלה שבתאי, שמה היה לורה אשכנזי. היא נולדה בטורקיה למשפחה יהודית וגדלה עם הוריה ואחותה.

רקע

קהילת יהודי טורקיה היא אחת הקהילות היהודיות העתיקות והמשפיעות. יהדות טורקיה נודעה בעבר כקהילה גדולה ושוקקת, שהשפיעה עמוקות הן על העולם היהודי והן על החברה הכללית במזרח התיכון ובבלקן. במהלך מלחמת העולם השנייה שמרה טורקיה על נייטרליות, ובכך ניצלו אלפי היהודים ששהו בה. עם הקמתה של מדינת ישראל, עלו רובם של יהודי טורקיה לארץ ישראל.

ההיכרות עם סבא שבתאי

סבא שבתאי נולד במאי 1911, אף הוא בטורקיה. הוא היה גדול מסבתא לורה ב 15 שנים. הם הכירו דרך חברים משותפים בשכונה שבה גדלו ביחד, למרות פערי הגיל.

לסבתי הייתה חברת ילדות בשכונה בה גרו, אותה חברה יצאה עם בחור, שהיה במקרה חבר טוב של סבא שלי. בהתחלה היא סיפרה שלא חיבבה אותו, ואפילו הוא עצבן אותה מאוד, אך תוך לא פחות מ-12 שנים, של היכרות מילדות משותפת, הם התבגרו יחד הפכו לחברים והתחתנו.

סבתא לורה וסבא שבתאי ביום נישואיהם

תמונה 1

תמונה משפחתית מיום חתונתם עם בני המשפחה 

תמונה 2

לאחר נישואיהם, הם עברו לגור יחד להקים את משפחתם.

באיסטנבול, שם גרו, סבתא לורה עבדה כתופרת. היא עבדה יחד עם בעלה, שבתאי שבבעלותו הייתה חנות בדים משפחתית. גרו בבניין רב קומות מובחר באזור של שכונה יהודית בה כולם הכירו את כולם, הם גרו עם משפחתה של לורה, עם אמה ואחותה. ליד הבניין שלהם הייתה חצר, שם גידלו לול שלם של המון תרנגולות. באותו הזמן,  בשכונה היהודית בה גרו, רוב האנשים בשכונה דיברו בעברית או בלאדינו או בטורקית כמובן. בבית, בחיק משפחתם דיברו בעיקר לאדינו וטורקית, כיוון שהיו ספרדים.

במהלך השנים, נולדו להם שני ילדים, בן ובת. כשהיה הבכור בן 10, נולדה אחותו, אימא שלי. הבן למד בבית ספר רגיל עם שאר ילדים בעיר, ולמד קצת עברית מילדים אחרים בשכונה, כשהתבגר, הוא עלה לישראל לבדו. אמי שהייתה צעירה ממנו, אף היא למדה, רק לזמן קצר, באותו בית ספר כמוהו. היא למדה שם רק תקופה קצרה מאחר, כשהייתה בת שבע החליטו כל בני המשפחה לעלות לישראל ולהצטרף לאחיה שכבר עלה לפניהם. בשנת 1971 עלו שאר בני המשפחה, סבא שבתאי וסבתא לורה יחד עם בתם עלו לארץ בהפלגה באונייה.

הדרך לארץ הייתה ארוכה. אמי, זוכרת את ההפלגה, היא סיפרה שהם ישנו כל בני המשפחה בחדר יחיד יחד עם עוד משפחה אחרת. המשפחה הנוספת דיברה בשפה אחרת,  כך שהם שלא דיברו את אותן השפות כלל, כל משפחה התמקמה בשלוש מיטות קומתיים. אמי מספרת, כי היא לא דיברה את אותן השפות כמו שאר הילדים באונייה ולכן בילתה את רוב הזמן עם הוריה בתא, מאחר וגם הם לא דיברו את אותם השפות כמו שאר האנשים באונייה.

כשהגיעו לארץ, בנם הבכור שהיה אז בן 17, הוא למד באוניברסיטת בחיפה. הם התיישבו בגני תקווה, בזכות הדירה שקיבלו מהסוכנות היהודית. אמי מספרת כי ההתאקלמות בארץ הייתה קשה, והיו פערי שפה גדולים בינה ולבין חבריה לכיתה. גם להוריה היה קשה גם עם פערי השפה וגם במציאת עבודה. היה קשה במיוחד, כיוון שבתקופה ההיא בה עלו, היו הרבה עולים חדשים. ההתאקלמות האיטית, הפכה לקשה יותר, מפני שלאחר כשנה וחצי מים עלייתם פרצה מלחמת יום הכיפורים.

לאחר התאקלמות של שנים, הם הצליחו לרכוש את הדירה. סבתא לורה עבדה כמטפלת בגן ילדים וסבא שבתאי עבד בבית חרושת. שניהם עבדו בחריצות עד שיצאו לגמלאות. שניהם סיימו את חייהם, אחרי חיים של רווחה, שמחה, ואהבה בחיק המשפחתי.

 סבתא לורה וסבא שבתאי בצעירותם בטורקיה

תמונה 3

סבתא לורה נפטרה בחודש אוקטובר שנת 2022 – יהי זיכרה מבורך לעד!

הזוית האישית

שירלי: שמחתי על בחירתי בתוכנית הקשר הרב דורי, שנתנה לי הזדמנות להכיר בחקר משפחתי, את שורשי וללמוד מידע נוסף על סבתא שלי לורה, אותה זכיתי להכיר ועתה גם להנציח את זיכרה בתיעוד סיפורה!

קישור לסיפורה של סבתי, רבקה מדניק, אמו של אבי: "נדודי הפליטים מאירופה לדרום אמריקה ועד לישראל".

מילון

לאדינו
לאדינו היא שפה רומאנית יהודית המדוברת על ידי צאצאי מגורשי ספרד (בעיקר יהדות הבלקן), וידועה גם בשמות "ספאניולית" (בעברית), "ג'ודיזמו", "Judeoespañol" שנהגה ג'ודאו-איספניול, ספרדית־יהודית, או רק אספאניול – בשפת הלאדינו המדוברת. לאדינו הוא השם הנפוץ ביותר כיום ללשון "הספרדית-היהודית", והיא נכתבה באלפבית עברי או לטיני. בעבר, המונח לאדינו היה לשפה ששימשה לתרגום כתבי קודש בלבד הכתובה באותיות רש"י או באותיות מרובעות (אותיות "דפוס"), שפה שיוחדה לכתיבה והייתה שונה משפת הדיבור. (ויקיפדיה)

ציטוטים

”ז“

הקשר הרב דורי