מאגר סיפורי מורשת

שמי אופאל עזרא, השנה במסגרת המעורבות החברתית בבית ספרי מית"ר שבגני תקווה, בחרתי להשתתף בתוכנית הקשר הרב דורי ולתעד את סיפורו של סבי, אברהם.

סבא אבי (אברהם)

סבא אבי, אבא של אימא שלי, נולד בבית החולים הדסה בתל אביב בתאריך 14.10.1947, מעט לפני קום המדינה, שקבלה עצמאותה במאי 1948. גילו הוא כגיל מדינת ישראל. הוא נולד בישראל, בתל אביב וגדל ברחוב חיסין. הוא התגורר כל חיו ברחוב חיסין בתל אביב.

אביו של סבי, סבא רבא יצחק, עלה לארץ עם משפחתו מקישנייב שבאוקראינה ואמו של סבי, סבתא רבתא סימה, עלתה לארץ לבדה מלטביה. משפחתה נספתה בשואה, ושנים לאחר מותה, אבי גילה שאחותה נשארה בחיים ובן דודו עלה לארץ עם משפחתו בשנת 2000 – ועד היום הם בקשר טוב.

סבי הכיר את סבתי רינה כשהיה בן 27 והם התחתנו בשנת 1978 ולאחר החתונה עברו לגור בראשון לציון ולאחר מכן עברו לגבעתיים.

האירוע ההיסטורי המשמעותי שנשזר בסיפור המשפחתי של סבא אבי, הוא הכרזת העצמאות של המדינה שהתקיימה ביום שישי, ה' באייר ה'תש"ח, 14 במאי 1948 בעיר תל אביב, בבית דיזנגוף שבשדרות רוטשילד 16. ביום זה, הכריז יושב ראש מנהלת העם, דוד בן-גוריון על הקמת מדינת ישראל ונחתמה מגילת העצמאות. אירוע זה היה חודשים ספורים לאחר לידתו של סבא אבי וכשגדל, הוריו סיפרו לו שבאותו היום הם יצאו לרחובות תל-אביב ורקדו והשמחה הייתה גדולה מאוד.

אירוע היסטורי נוסף שהתרחש באותה שנה הוא מלחמת השחרור (העצמאות). גייסו את אביו (סבא רבא יצחק) שהיה חבר ב"הגנה", והמלחמה נערכה כשנה. ב- 14 במאי 1948 הכריזו על הקמת מדינת ישראל, אך השמחה לא הייתה שלמה, כי המטוסים המצריים הפציצו את תל אביב, ואת אזור מגוריו של סבא שלי. היו נפגעים והרוגים רבים.

יומולדת גיל חמש בגן חובה עם הורי ואחותי

כשסבא שלי התגייס לצבא, הוא שירת בנח"ל ולאחר מכן בחיל השריון, ונלחם במלחמות ישראל – מלחמת ששת הימים, מלחמת ההתשה, מלחמת יום כיפור ומלחמת שלום הגליל. במהלך מלחמת ששת הימים סבא שלי נפצע קשה והיה מאושפז תקופה ארוכה בבית החולים. גם לאחר פציעתו הוא המשיך לשרת את המדינה ולהילחם למענה ולמען העתיד שלנו בהמשך התיעוד נדבר יותר לעומק על מסעו הצבאי…

סבא מספר על הוריו סימה ויצחק

אימא שלי, סימה נולדה בלטביה והיא עלתה לארץ עם חברים מתנועת השומר הצעיר בגיל 16. הם הקימו את קיבוץ שפיים. המשפחה שלה נשארה בלטביה. אבי יצחק, עלה לארץ מבסרביה. הוא עלה ביחד עם חברים גם הוא מתנועת הנוער. הם התמקמו באזור נס ציונה. הקבוצה שלו התגייסה מטעם ארגון הגנה והוא הצטרף להיות גפיר במשטרת היישובים העבריים. אימא שלי הצטרפה להגנה והייתה קשרית, היא אפילו נפצעה פעם אחת מכדור שפגע בה ברגל.

אמי ואבי נפגשו לראשונה בתל אביב, לאחר תקופת חברות נישאו. לאחר תקופה נולדה בתם. מאחר ושני הורי היו לוחמים ופעילים ציוניים, הם בחרו לקרוא לה בשם נילי, על שם תנועת המחתרת ניל"י – ראשי תיבות של נצח ישראל לא ישקר. נילי, אחותי, נולדה בזמן בו התחוללה השואה והורי לא ידעו מה גורל בני משפחותיהם. ניל" – ראשי התיבות "נצח ישראל לא ישקר", ביטא את הרצון להפיח תקווה מתוך אמונה בצור ישראל לגורל משפחותיהם באירופה, בה השתוללה השואה.

מאוחר יותר נולדתי אני בשנת 1947. גרנו בתל אביב ברחוב חיסין. מיד כשנולדתי מדינת ישראל קבלה עצמאותה בכה' באייר 1948 ומייד פרצה מלחמת השחרור, היו יריות לעבר הבית שלנו והיריות פגעו בקיר של החדר שלי, בזמן שאני התינוק, ישן במיטתי.

 בילדותי בן חמש בשפת הים בחוף בוגרשוב

ילדות בתל אביב – כתה א' בט"ו בשבט במשתלה (היכן שהיום היכל התרבות בתל אביב)

ילדותי עברה עלי בשכונה בתל אביב – יפו, למדתי בבית ספר יסודי כרמל גבריאלי, בין בתי הספר הוותיקים בעיר. המשכתי את לימודי בתיכון עירוני א'. (רחוב חיסין היום יושב במרכז תל אביב, סמוך לכיכר הבימה, הוא אחד הרחובות החשובים של תל אביב. יש כאן בתי מגורים יפים, חנויות ובנייני משרדים).

 טקס ההשבעה ב"צופים" – כתה ט'

באותה תקופה הייתי חבר בתנועת הצופים מכיתה ה' עד לגיוס לצבא. יחד עם חברי מתנועת הצופים, יצאתי עם כל החברים לשרת בצבא בחיל הנח"ל. עשיתי טירונות קרבית והמשכתי לשרת בצבא ביחידה מסווגת שעסקה בתצפיות באזור תעלת סואץ, זאת הייתה תקופת מלחמת ההתשה ושם נפצעו רבים מחיילינו.

טיול בכרמל עם חברים מה"צופים"- כתה יא'

טיול במדבר יהודה – לקראת סוף בית ספר התיכון

תקופת השירות בנח"ל

בתקופת ההכשרה היינו בקיבוץ גנות, עבדנו ביום ובלילה היינו יוצאים למארבים, על מנת למנוע חדירות של סורים וירדנים שנמצאים בדיוק בירדן וסוריה. היינו במצב מאוד לא טוב איתם. רוב המערכות היו באזור תל קציר והיו פעולות שביצענו כמו חילוץ ספינת דייג שנתפסה בחוף הארי. נשלחתי מהצבא לשרת ביחידת הר הצופים, היינו צריכים להתחפש לשוטרים ולסטודנטים, שם קיבלנו נשק משנת 1948, הוא היה נשק שמותר להציג אותו, אחר כך שסיימנו שם, אחרי שלושה חודשיים, הלכנו והקמנו את היאחזות הנח"ל בבירנית, "בירנית תוכננה להיות המרכז הכפרי של יישובי האזור במסגרת מבצע סו"ס (מבצע "סוף סוף"), בשלהי שנות השישים. למרות התכנון, בשנת 1964 הוקמה במקום היאחזות נח"ל. בשנת 1967 אוזרחה ההיאחזות כאשר בירנית הפכה לבית ספר לסיף, אך לא הפכה ליישוב". (ויקיפדיה)

 קונטרה – בתקופת ההיאחזות בבירנית 1967

בבירנית, עשינו כל מיני פעולות שמירה לאורך הגבול הלבנוני, עד לפרוץ מלחמת ששת הימים. במלחמת ששת הימים שמרנו על הגבול הלבנוני והשתתפנו בכיבוש הרמה, מיד לאחר מכן נפצענו בתאונה ברמת הגולן ואושפזתי בבית החולים, לאחר השיקום, הלכתי ללמוד באוניברסיטה, למדתי וסיימתי את לימודיי לתואר שני.

עם חבריי לתנועה ובהמשך לגרעין הנח"ל

גם לאחר סיום שירותי הצבאי המשכתי לשרת במילואים, במלחמת יום כיפור החליטו להעביר אותי לחיל השריון, שם עסקתי בסיוע האוויר. באותה התקופה  התחתנתי עם רינה ובאותה תקופה בה הייתה רגיעה, נבחרתי להיות קצין קישור האו"ם בגבול המצרי. במקביל המשכנו להתכונן למלחמה הבאה. השתתפתי גם במלחמת שלום הגליל לאחר פריצת מלחמת שלום הגליל. מלחמת לבנון הראשונה המלחמה פרצה בין ישראל לסוריה וארגוני טרור פלסטיניים שישבו בלבנון וביצעו פיגועים בישראל, המלחמה התרחשה ברובה בשטח לבנון בין 6 ביוני 1982 ל-29 בספטמבר 1982.

מלחמת המפרץ, הידועה גם כמלחמת המפרץ הראשונה, כמבצע סופה במדבר היא מלחמה שהתנהלה מ-2 באוגוסט 1990 ועד 28 בפברואר 1991. סיימתי את השירות הצבאי שלי בשנת 1992. המשכתי לעבוד באוניברסיטה ועבדתי בחברת בזק ועזרתי בהקמתה עבדתי שם עד שפרשתי מחברת בזק בשנת 2003.

לי ולרינה נולדו במהלך השנים שלושה ילדים: נדב, הדס ואסף. ילדינו בגרו ונישאו ומהם יש לנו שמונה נכדים מקסימים, מהם אופאל, בתה של הדס, עמה אני משתתף בתוכנית הקשר הרב דורי ויחד תיעדנו את סיפורי.

 אני עם רינה אשתי כיום

סיפורו של חפץ מיוחד העובר במשפחה מדור לדור

יש מדליון של מגן דוד של סבא של סבא אבי, סבא מאיר. מאיר נתן את המדליון לסבתא סימה, אמו של סבא אבי ואמר לה: "זה המגן דוד שישמור ויגן עלייך". סבתא רבתא סימה עלתה לארץ בגיל 16 ומאז התליון עבר מדור לדור במשפחה, זה עבר גם לאמי וזה ימשיך לעבור מדור לדור.

 המדליון עובר במשפחה מדור לדור

הזוית האישית

סבא אברהם: מסר לדור הצעיר, שתמשיכו לאהוב את הארץ ולא לעזיבה לעולם!

אופאל: שמי אופאל עזרא, השנה במסגרת המעורבות החברתית בבית ספרי מית"ר שבגני תקווה, בחרתי להשתתף בתוכנית הקשר הרב דורי ולתעד את סיפורו של סבי, אברהם. תיעוד סיפורו של סבא היה מרתק, סבי לחם בכל מערכות ישראל ונפצע במלחמת ששת הימים. גם לאחר שהחלים המשיך לשרת את המדינה ולהילחם למענה ולמען העתיד שלנו. סיפורו של סבא שלי שזור בתולדות המדינה ובאירועים ההיסטוריים, החל מלידתו סמוך ליום הקמתה ולאורך כל חייו.

סבי וסבתי אמי הדס אחי ואחותי – כולנו יחד בטקס ערב במצטיינים בחינוך, בה הוענקה תעודת הוקרה לאמי, המורה למתמטיקה