מאגר סיפורי מורשת

סבתא ניצה מספרת לנכדותיה שטערני דקל ומושקא אליאס:

שמי ניצה אליאס, נולדתי בג' כסלו שנת תשי"ט (1959) בישראל, בכפר יונה, לבית משפחת פדלון. קוראים לי ניצה על שם סבתי מיסה.

ילדותי

בילדותי גרתי בשכונת רמת הרצל בנתניה. בבית בו גדלתי היו שני חדרים, סלון, מטבח ושירותים. אימא בישלה במטבח וכיבסה בגיגית גדולה. התקלחנו באמבטיה שהייתה ממוקמת בחדר השירותים.

בשכונה בה גרנו היו כעשרה בניניים, ובכל בניין היו שלוש כניסות. אנחנו גרנו בקומה הראשונה וסבא וסבתא גרו בקומה השלישית. בית הכנסת היה ממוקם בקצה השכונה, אליו הלכנו להתפלל. מאחורי הבניין בו גרנו היה יער. הים היה רחוק מאתנו, כדי להגיע אליו הלכנו דרך ארוכה.

הוריי ומשפחתי

שם אבי דוד ושם אמי חיה ג'ורה ז"ל. היינו שלושה ילדים במשפחה: אחותי שושנה חיה רפאלה ז"ל, אחי גד שיחי' ואני. בביתנו דיברו ערבית וגם עברית.

אימא שלי הייתה עקרת בית ואבי עבד בעיריית נתניה בתחום התברואה. אמי הייתה אישה תמימה עם הרבה יראת שמים, אישה יפה וצנועה. אבא היה יותר שכלתני, גבוה ושחרחר.

סבתא, שאני קרויה על שמה, אהבה אותי מאוד, ותמיד הכינה לי תה מאוד מאוד טעים עם בוטנים קלויים. היא הייתה קוראת לעיתים קרובות כדי שאעלה אליה לשתות את התה יחד איתה, ואז הייתה מספרת לי סיפורים על המשפחה. אהבתי מאד את המפגשים האלה עם סבתא. כמו כן, אהבתי את המאכלים שהכינה. במיוחד אהבתי את המאכל שנקרא "מפרום", שהוא קציצת בשר עטופה בתפוחי אדמה.

בשעות הפנאי שיחקתי עם חברותיי משכונת מגוריי. הייתה לי חברה מאוד טובה שהרגשתי שהיא עבורי כמו אחות.

חוויה שזכורה לי במיוחד היא, כשדודות שלי מבת ים היו מגיעות לבקר אצלנו. עבורי זה היה יום חג, מכיוון שהן הביאו לי מגוון הפתעות ומתנות.

לימודיי בבית הספר

למדתי בבית הספר יסודי "מוריה". שם למדנו את המקצועות עברית, חשבון, אנגלית, מולדת, הנדסה, חקלאות, אומנות, תורה ונביא. לא אהבתי את המקצוע חשבון. היו לנו המון שיעורי בית ומבחנים. למרות שהכנתי שיעורי בית, לא אהבתי לשבת ולהכין. קיבלנו תעודות כל שליש, שלוש פעמים בשנה. היו לנו הרבה טיולים ותמיד השתתפתי בהם. לא היו לנו מסיבות כיתה.

הזוית האישית

הנכדות שטערני ומושקא: סבתא, היה ממש מעניין לשמוע את סיפור חייך. סבתא, אנחנו אוהבות אותך המון! תודה סבתא.