מאגר סיפורי מורשת

שרה קלוג יהלום, במקור שרה שפירא, נולדה בשנת 1950, בישראל.

סבתא מספרת: "נולדתי בקיבוץ יגור, לאימא ניצולת שואה שעלתה לארץ בשנת 1949, ולאבא שעלה לארץ בשנת 1935 כשהיה בן 21. אבי עלה ישר ליגור, ואימא הגיע כפליטה ליגור, ואז שניהם נפגשו בחדר אוכל והתחתנו.

בקיבוץ גדלתי בבית ילדים, וכל יום בשעה 16:00 היו שולחים אותנו לחדר ההורים עם סלסלה שבתוכה היה פרי. כשההורים היו הולכים לאכול ארוחת ערב בחדר האוכל, אנחנו הילדים היינו משחקים בחוץ – חמור ארוך, עמודו, המלך אמר ועוד. כך היינו משחקים עד שההורים סיימו לאכול, ואז חזרנו לבית הילדים לישון.

בצבא שירתי בחיל האוויר. בטירונות הייתי בבה"ד 12, ואז סיפרו לנו שיש קורס מאוד יוקרתי וחשוב לצה"ל – אבל רק אנשים חכמים ומיוחדים יוכלו להתקבל, ופתאום הודיעו לי שהתקבלתי לקורס החשוב (כך אמרו לנו), קורס מטאורולוגיה. זה היה הקורס הראשון בצה"ל בו השתתפו בנים ובנות ביחד, הקורס נמשך 3 חודשים, ולאחר מכן נשלחתי לשרת ברמת דוד.

אחרי הצבא התחתנתי עם אבא של מיה (אימא של עומרי) ששמו היה אברהם. כשהייתי בת 15 הוא הבטיח לאבי שהוא שיתחתן איתי. אני לא ידעתי את ההסכם בניהם. הוא היה ג'ינג'י, רקד ריקודים סלוניים, היה לו ג'ל בשערות (כמו לאלביס) – ובגלל כל אלה אבא שלי התחרט על ההסכם, וקרא לו פושטק. למרות הכל התחתנו. אחרי שנתיים נולדה מיה, וכעבור חודשיים פרצה מלחמת יום הכיפורים ובעלי אברהם נהרג. חמש שנים לאחר שנהרג התחתנתי עם רפי, ונולדו לנו שני ילדים, מור, ודן.

בגיל 62 יצאתי לפנסיה ולא הייתה מאושרת ממני. סוף סוף ראיתי שאני לא צריכה לעשות שום דבר, רק רוצה. יש לי המון תחביבים, כגון: ציור, פיסול, קולאז', טיולים, מפגשי בנות, ולישון עד מתי שמתחשק לי.

הזוית האישית

עומרי הנכד המתעד: למדתי שלסבתא שלי היו חיים מעניינים מאוד וששווה לחכות לפנסיה.

סבתא שרה: אני מאוד מרוצה מהתכנית, והייתה רוצה להמשיך לספר. כל פסקה עוררה געגועים וזיכרונות מהעבר, נהניתי מנכדי שהראה התעניינות מלאה בעברי.