מאגר סיפורי מורשת

שמי אצילית, ואני משתתפת השנה בתכנית הקשר הרב דורי עם נכדי אורי. יחד אנו מתעדים את סיפורם של סבא דב וסבתא זיסל ומנציחים אותו במאגר המורשת של התכנית.

הכל התחיל בתחילת המאה העשרים כאשר סבא שלי דב לוין נסע לארצות הברית שבאמריקה להיפגש עם בני משפחתו. דב עלה על אוניה ששטה במשך שבועיים עד שהגיעה לחופי אמריקה. לאחר שנפגש עם בני המשפחה שהתגוררו במנהטן שבניו יורק פגש דב את זיסל ילידת ניו יורק, והיה המום מיופייה. כל השנים סבא שלי אמר על סבתא שהיא הייתה האישה היפה עלי אדמות. דב וזיסל התאהבו ודב החליט לשוב לפולין ולהציג את זיסל בפני משפחתו.

זיסל נפרדה מהוריה וממשפחתה ועלתה עם דב על אוניה בדרכם לפולין. סבא דב הביא את זיסל לעיירה בה התגוררו הוריו ובני משפחתו. מניו יורק הגדולה והמפותחת הגיעה זיסל לכפר קטן ונאלצה ללמוד שפה חדשה ולהתרגל לחיים אחרים לחלוטין. אמנם ביתם היה מרכז העיירה אולם החיים היו פשוטים מאוד ולא דומים לחיים הקודמים שלה.

בשנת 1939 עם פרוץ מלחמת העולם השנייה התקבלה הודעה בעיירה שכל היהודים מגורשים וחייבים לעזוב, לנטוש את בתיהם ואת כל רכושם, לקחת איתם מעט מטלטלים לחצות נהר ולעלות לרכבת. זיסל ודב עם כל בני המשפחה עולים בסופו של דבר לרכבת מסע דחוסה באנשים ומתחיל מסע מפרך לכיוון סיביר שבערבות רוסיה.

הדרך הייתה ארוכה ומעייפת ונמשכה כשבועיים. הם הגיעו לסיביר מקום שכל השנה קר ומושלג. כל משפחה קיבלה בקתה עלובה ושלחו את כולם לעבודות כפייה. כולם, מלבד זיסל סבתא שלי שהייתה אישה מאוד עדינה וכשכולם הלכו היא נשארה בבקתה. האוכל שסיפקו להם היה דל קצת לחם, מרק דלוח ומעט תפוחי אדמה. לא היו להם בגדים מתאימים לקור הנורא ששרר במקום. והחיים היו מאוד קשים.

בשנת 1945 הסתיימה מלחמת העולם השנייה. זיסל ודב עם הילדים – אמא שלי רחל ושני אחיה מרדכי וישעיהו התחילו את המסע חזרה לפולין, לביתם. אחרי מסע מפרך הגיעו אל ביתם בעיר קרקוב שבפולין. הבית הגדול שלהם נתפס על ידי פולנים שלא הסכימו להחזיר להם את ביתם ואיימו עליהם ברובה שאם לא ילכו משם הם יהרגו אותם. זיסל ודב עם ילדיהם נבהלו והחליטו לעלות לארץ ישראל. בדרך לא דרך הם עברו את הגבול למחנה מעבר בגרמניה שם סבתא שלי חלתה בשחפת ואישפזו אותה בבית חולים מיוחד. אמא שלי רחל הכירה במחנה המעבר בגרמניה את בעלה לעתיד ששמו היה גם דב ושם הם התחתנו.

לאחר שסבתא זיסל התאוששה, עלו כולם על אונייה לארץ ישראל בשנת 1948. זיסל נשארה בחיים עוד כשנתיים ובשנת 1950 לאחר שנולדתי, סבתא זיסל נפטרה וכאן מגיע מסעה הקשה לסיומו. מבית שכולו שפע הגיעה למחסור כה גדול אבל לבסוף הגשימה את חלומה להגיע לארץ ישראל.

הזוית האישית

אורי הנכד המתעד: מהמפגש עם סבתא ומהסיפור שסיפרה לי למדתי פרק מרגש על תולדות המשפחה שלי, על השורשים שלי ומאיפה באתי. למדתי על תקופה רחוקה בזמן ועל התמודדות עם חוויות חיים קשות מנשוא. למדתי על אהבה של סבא לסבתא, ועל אהבתם לארץ ישראל.

סבתא אצילית: נהניתי לשבת עם נכדי אורי ולראותו מקשיב בסקרנות לסיפור עבר על דור שכבר איננו כאן כדי לספר.