מאגר סיפורי מורשת

שמי שרה עידן, נולדתי בשנת 1947 בצ'כוסלובקיה להוריי מאיר וחיה טננבאום. הורי היו כבני 20 במלחמת העולם השנייה.

בזמן המלחמה הוטלו הגבלות קשות על היהודים, כמו ענידת טלאי צהוב. הורי נלקחו לגטו, שם אמי עבדה כתופרת וקיבלה תמורת עבודתה מעט תפוחי אדמה. מהגטו נלקחו הורי ברכבות משא למחנה ריכוז אושוויץ. במחנה הם סבלו מאוד מהתעללות הנאצים, עד לשחרור על ידי הרוסים ובנות הברית בחודש מאי 1945.

לאחר השחרור, הורי הכירו אחד את השני והתחתנו. אני ואחי אלי נולדנו בצ'כוסלובקיה.

משפחתנו הגרעינית

בתקופה הזו עלה שלטון קומוניסטי והורי לא רצו לחיות שם יותר. כך עלינו לישראל ב-5 במאי 1949 דרך הים באוניה טרנסילבניה. גרנו בתחילה בראש פינה ומשם עברנו למושב בית הלל בגליל.

ילדות בישראל

כשהייתי בכיתה א', הגיע חג הפורים וקיבלתי מהמורה את התפקיד להיות מלכת אסתר. בזמנו לא הייתה אפשרות לקנות תחפושת, ואמא שלי, בחכמתה הרבה, תפרה את התחפושת בעצמה מפריטים שהיו בבית: השמלה נתפרה ממפת שולחן שבת וכיסויי הכתפיים נתפרו ממפיות שכיסו את החלות. לאחר פורים, אמא פרמה את התפרים של התחפושת והמפה והמפיות חזרו לתפקודן המלא. כך אפשר לומר שכבר אז יישמנו את המושג "שימוש חוזר".

בילדותי, אני מלכת אסתר

לאחר סיום התיכון, התגייסתי לצה"ל בתור חובשת ואחר כך למדתי בבית ספר לאחיות בחיפה. עברתי את מלחמות ישראל כאחות. התחתנתי עם הלל לאחר מות אשתו חוה זכרונה לברכה. הלל נשאר עם ארבעה ילדים שהתחתנו במשך הזמן. נולדו לנו 13 נכדים חמודים ומתוקים.

כרגע אני גמלאית יחד עם הלל ושנינו נהנים מהחיים.

הזוית האישית

נעמי הנכדה המתעדת: אהבתי לעשות את התכנית ואת סיפור התיעוד, למדתי הרבה על סבתא.