מאגר סיפורי מורשת

שמי יצחק (איציק) קורמן. נולדתי בשנת 1956 בכפר אונו (היום קריית אונו). להורי, חיים ואדלה, הייתי ילד שני לאחר אחותי, רותי, שנולדה ארבע שנים לפני.

אבי נולד בשנת 1913 בעיירה למאז שבמזרח פולין (היום בגבול אוקראינה), למשפחה של חסידי גור. הוא התייתם מאימו בגיל שנתיים וחי בילדותו אצל דודים ודודות. בשנות נעוריו חזר בשאלה ועל כן היה בנתק מאביו, משלושת אחיו ומאחת משתי אחיותיו.

הוא למד כשוליה את מקצוע החייטות והיה לחייט וחבר בארגון המקצועי של החייטים במסגרת תנועת הקומוניסטים היהודיים "בונד". הוא הספיק להתפייס עם אביו בימים האחרונים לפני פרוץ מלחמת העולם ואז ברח לברית המועצות שם היה במחנות עבודה במשך המלחמה, ועסק בכריתת עצים והשטת קורות על הנהרות. (שם, כפי שסיפר לי, נגמל מן הרעיון הקומוניסטי).

כל בני משפחתו שנשארו מאחור נספו למעט האחות שהייתה בקשר איתו ואחת מבנותיה. עם סיום המלחמה חזר לפולין.

אמי נולדה בשנת ,1925 בעיר לודז' והייתה בת יחידה להוריה. בגיל חמש שנים עברה עם הוריה לעיר קטנה על גבול גרמניה (שם העיר ביליץ) שם היה אביה מנהל עבודה במפעל מתכת. אביה נולד בעירה רוזוודוב שבגליציה ואמה נולדה בעירה וישנבה שבליטא.

ביום הראשון של מלחמת העולם נכבשה עיר מגוריה, אך היא והוריה הצליחו להימלט לאזור פנימי יותר של פולין וכשהוא נכבש גם כן עברה אמי עם הוריה ועם סבא וסבתא שלה לברית המועצות שם שהו במחנה שבויים, כנתיני מדינת אויב, ולאחר פלישת הגרמנים לברית המועצות שוחררו מן המחנה אך נשארו להתגורר בסיביר.

כל בני משפחתם שנשארו בפולין נספו.

עם סיום המלחמה חזרו אמי ואבי לפולין ויושבו ע"י השלטונות באיזור פרוסיה המזרחית שהרוסים גרשו ממנו את כל הגרמנים והפכו אותו לחלק מפולין. מן הבית הנטוש שבו התגוררה אמי היא הביאה אתה פמוטים שנשדדו כנראה מספר שנים קודם לכן ע"י המשפחה הגרמנית שחיה שם והשאירה אותם כשהם נמלטו בסוף המלחמה. פמוטים אלה נמצאים בביתה של אחותי.

בעיר שהגיעו אליה, שצ'צ'ין, נפגשו אמי ואבי ובשנת 1950. הם עלו לארץ בנפרד והתחתנו כאן במעברת "מחנה ישראל" שליד לוד. לאחר כשנה וחצי עברו לכפר אונו שם גם אני נולדתי. משנות ילדותי הראשונות בכפר אונו יש לי רק זכרונות עמומים אך אני זוכר את החצר הגדולה בבית של סבא וסבתא שלי, את סבתא רבתא שלי ואת הבית שלנו שהיה קטן מאוד אך לי היה נדמה כגדול מאוד.

כשהייתי בן חמש עברנו לגור בגבעתיים בדירה שבה נפטר אבי לפני כמעט ארבעים שנים ואמי נפטרה בה לפני כשנה.

למדתי בבית ספר יסודי "ברנר" עד כיתה ח' ולאחר מכן ארבע שנים בבית ספר תיכון "קלעי". אהבתי במיוחד את המקצועות הראליים. כבר מילדותי אהבתי מאוד מטוסים. קראתי את בטאוני חיל האויר, בניתי המון דגמי מטוסים, הייתי בחוג טיסנאות וידעתי שבעתיד אלמד הנדסה אווירונאוטית. במשך שנים אלה הייתי חבר בתנועת הנוער העובד והלומד ואיתם יצאתי להמון טיולים ומחנות.

עם סיום התיכון ויתרתי על מסלול עתודה אקדמאית ועל מסלול נח"ל והתגייסתי לחיל השריון כטנקיסט. שירתי שלוש שנים בסיני רובן כמפקד טנק. למזלי היו אלה שנים שקטות מבחינה ביטחונית ולא היו הרבה משימות לחימה. משימות אלה הגיעו בהמשך במסגרת שירות מילואים.

לאחר השרות הצבאי נרשמתי לטכניון והגשמתי את חלומי ללימודי הנדסה אווירונאוטית.

הטיול לארצות הברית אחרי הצבא

בחרתי לספר לנועם על טיול אחרי הצבא שעשיתי עם שניים מחברי. בתקופה ההיא טיול כזה לא היה נפוץ. במשך כמעט שלושה חודשים עשינו טיול תרמילאים בארצות הברית מחוף לחוף, וקצת בקנדה. הגענו לערים גדולות ולמקומות קטנים. ראינו פארקים מרהיבים ונזכרתי איך בלינה בפארק ילוסטון גילינו באמצע הלילה כי חבר אחד איננו והתחלנו לחשוש שהוא נחטף ע"י דובים. התברר כי הוא קפא מקור ומצא מקום להתחמם בשירותים ציבוריים שהיו ליד החניון שבהם היה מתקן אויר חם ליבוש ידיים שאותו הוא הפעיל כל הלילה.

בטיול בארצות הברית בהר רושמור

במהלך הלימודים הכרתי את רינה, סבתא של נועם והתחתנו. נולדו לנו ששה ילדים והם הולידו עד כה עשרה נכדים.

במשך השנים שירתי במילואים תקופות ארוכות כולל בפעילות מלחמתית במלחמת לבנון הראשונה בשנת 1982 באיזור סולטן יעקוב. עבדתי כ-11 שנים ברפאל ואחר כך כ-32 שנים בחברת IDC שם אני עובד עדיין.

רינה ואני אוהבים מאוד טיולי טבע בארץ ובחו"ל ובקרנו בכל מיני ארצות מרוחקות ופגשנו אנשים מכל מיני תרבויות וכל מיני נופים מרהיבים.

הזוית האישית

יצחק: התכנית פתחה צוהר בין הדורות עם גילויים חדשים לכל הצדדים וגם למשתתפים האחרים