מאגר סיפורי מורשת

שמי ורדית יונג, הסיפור שלי מתחיל בעיתוי המצמרר ובחיבור שמאפשר לי באמצעות התכנית החשובה – הקשר הרב דורי, לספר את הסיפור שלי לנכדתי האהובה רות.

בעיצומה של מלחמת "חרבות ברזל" אני מספרת לרות חוויות של נערה בעיצומה של מלחמה אחרת: מלחמת יום כיפור.

זו הייתה שעת צהרים, ה- 10 באוקטובר 1973, וכמו בכל יום כיפור הרחובות שקטים, הבית שקט. אימא, אבא ואני צמים. אחי הגדול, שכבר היה חייל בחיל האוויר, נשאר בתורנות בבסיס. לפתע דפיקה חזקה בדלת, אני פותחת והשכנה שממול צועקת: "מלחמה!" אנחנו ממהרים ופותחים את הרדיו והטלוויזיה. ברדיו מושמעות ללא הרף הסיסמאות לאנשי המילואים להתייצב בצבא. התדהמה וההפתעה היו גדולות. רק לפני כשלושה חודשים סיימתי את בחינת הבגרות האחרונה שלי ובדיוק בעוד חודש אני אמורה להתגייס לצבא ההגנה לישראל. הייתה לי תחושה קשה של חוסר אונים.

מה יכולה נערה שכמותי לעשות? כולם מתגייסים ונרתמים ואני רוצה להירתם, להתנדב ולקחת חלק, ואז מתקשרת אלי חברתי הטובה ממושב נהלל ומספרת לי שגייסו את אבא שלה ואת הפועלים, והמשק שלהם נשאר ללא ידיים עובדות. צריך לאסוף ביצים, לקטוף אגסים… אמרתי לה: "רוחל'ה, אני באה!" וכך במשך חודש עזרתי במשק ככל יכולתי והרגשתי שגם אני תורמת למאמץ הלאומי, כי זה היה חשוב לי מאוד.

בחודש נובמבר התגייסתי. במהלך הטירונות נשלחנו לעזרה בישובים בדרום בפתחת רפיח לקטיף ירקות וגם נשלחנו לבסיסים של הצבא בהם נדרשנו לארוז מנות קרב ללוחמים שלנו. כל מנת קרב כזאת נשלחה באהבה ואני נהגתי לצרף פתק מעודד לכל חבילה. אחד הפתקים הגיע לחייל חמוד שביקש להיפגש איתי וכך נפגשנו והפכנו לידידים לאורך זמן.

המלחמה הסתיימה וכולנו היינו עצובים על הנופלים והפצועים, אבל היינו חדורי תקווה להמשיך את החיים ולשמור על המדינה האהובה שלנו. אחרי הטירונות קיבלתי תפקיד של רלשי"ת – ראש הלשכה של מושל רמת הגולן. ברמת הגולן נפגשתי עם האוכלוסייה הדרוזית במקום, למדתי קצת ערבית והכרתי מקרוב את המנהגים והתרבות של הדרוזים. חשוב לי לספר את הסיפור הזה כי הערכים של הנתינה, ההתנדבות, הערבות ההדדית ובעיקר תחושת הגאווה שהרגשתי כנערה בתקופה מאוד לא פשוטה חיברו אותי אל העם שלי ואל המדינה שלי, ואני בטוחה שגם הנכדות והנכדים שלי יגדלו ויצמחו לאורם.

הזוית האישית

רות הנכדה המתעדת: הפעילות במסגרת התכנית מאוד מעשירה, היא נתנה לי זמן איכות עם סבתא ואני מאוד מעריכה את זה.

סבתא ורדית: התכנית חשובה ומשמעותית מאד בעיניי. היא מזמנת קשר אישי ישיר עם הדור הצעיר. באופן אישי התרגשתי מהסקרנות והחיבה מצידה של נכדתי רות, והבנתי עד כמה חשוב לשתף אותה באירועים משמעותיים מחיי.