מאגר סיפורי מורשת

שמי מגי שמר, אני משתתפת השנה בתכנית הקשר הרב דורי עם רותם, במסגרתה אנו מתעדים סיפור מחיי ומנציחים אותו במאגר המורשת של התכנית.

נולדתי בבית, גם שני אחיי ושתי אחיותיי נולדו בבית, כי לא היה טלפון או מכונית. כדי להגיע לעפולה היה צריך ללכת ברגל מעל קילומטר עד לכביש הראשי ומשם לעלות על אוטבוס. בבית גם לא הייתה מקלחת עם מים חמים והשירותים היו בחצר, בימי חמישי אימא שלי הייתה מחממת מים על פרימוס ורוחצת אותנו.

ישנו חמישה ילדים בחדר אחד שהיה מאוד קטן, שני ילדים במיטה ואחד על מזרן. לא היו לנו משחקים וברור שלא טלוויזיה או פלאפון, ולכן שיחקנו במשחקי חצר, כמו מחבואים, קלאס, חמש אבנים ומשחקי כדור. בימי שבת כל ילד קיבל שקית ממתקים והיינו יוצאים לטייל בגלבוע ובבריכות הדגים ליד הכפר. כל הילדים התחלקו בממתקים וכיבדו זה את זה. גרנו ליד מעיין חרוד וכל הקיץ בילינו שם, שחינו ואהבנו לשחק משחקי מים, בזכות זה שחיתי טוב והשתתפתי בתחרויות שחייה.

למרות התנאים הדלים, הייתה לי ילדות מאושרת. הוריי עבדו קשה כדי שנלמד ונצליח.

תקופת בית הספר ולימודים

בית הספר כלל שלושה צריפים, כשבכל צריף למדו יחד שתי כיתות עם מורה אחד, כיתות א'-ב' בצריף אחד, כיתות ג'-ד' בצריף שני וכיתות ה'-ו' בצריף שלישי. כשכיתה אחת למדה, השנייה עשתה עבודה. בתקופה ההיא המורים נהגו להכות את התלמידים בסרגל על קצה האצבעות או מכות על הגב, אני אף פעם לא קיבלתי מכות, כי הייתי תלמידה טובה ושקדנית.

אני זוכרת שפעם המפקח ממשרד החינוך הגיע לביקור ושאל שאלות, אני עניתי והוא אמר לי: "מרגלית – כשמך כן את, פיך מפיק מרגליות". התרגשתי מזה מאוד, ולכן זה זכור לי עד היום.

בכיתה ז' עברתי ללמוד בבית ספר אוהל מאיר בעפולה עד כיתה ח', ואת התיכון למדתי בבית ספר יהודה בעפולה. בסיום התיכון עברתי לסמינר למורים בנהלל ולמדתי הוראה.

הכרות ונישואים ובניית משפחה

את בעלי הראשון הכרתי במהלך לימודיי בסמינר, התחתנו בסוף מלחמת הכיפורים, נולדו לנו ארבעה ילדים: מורן, רענן ותאומים – יהל ועינת, אימא של רותם.

לאחר 12 שנים התגרשנו ועברתי לגור עם הילדים שנה בקריית טבעון, ולאחר כשנה הכרתי את בעלי השני אלון שמר. עברנו יחד עם אלון לגור בתמרת. בתמרת נולד לנו אור הבן הצעיר והמשותף לי ולאלון, הוריו של אלון מאוד רצו שנגור איתם בקיבוץ גבת, לכן עברנו לגור בגבת.

כיום יש לי 13 נכדים, ואנחנו נפגשים לעיתים קרובות, וכל שבועיים אוכלים יחד ארוחת שישי. אנו חוגגים יחד את החגים ונהנים מהמפגשים שלנו. רענן עבר לגור בהונג קונג עם שלושה מנכדיי, ויהל גר בסין, בונה בית בקיבוץ ומתכנן להגיע לגור בארץ עם הנכד.

יציאה לגמלאות וחוויותיי היום

יצאתי לגימלאות בגיל 69 לאחר שניהלתי את מחלקת לוגיסטיקה ויצוא במפעל בקיבוץ גבת. אני מאוד נהנית מהחופש, מכך שאני יכולה להחליט מתי לקום ומה לעשות, להיות אדון לסדר היום שלי. אני מטיילת כל שבוע עם חברות לאזור אחר בארץ, מבשלת ואופה לנכדים, קוראת ספרים ורואה סרטים.

מסר לדור הצעיר

הוריי עלו מתימן, אבי ידע קרוא וכתוב כי למד בחדר, אבל אמי לא ידעה לקרוא ולכתוב, ולכן היה חשוב לה שנלמד. הם עבדו מאוד קשה והפצירו בנו שנהיה תלמידים טובים ונלמד מקצוע. אני השקעתי בלימודים והוצאתי תעודת הוראה, עבדתי כמורה ואמי הייתה גאה בי.

וכפי שהוריי הנחילו לי את המסר שאם לא אעזור לעצמי אף אחד לא יעזור לי, כך גידלתי את הילדים שלי, וכך הייתי רוצה שנכדיי ישקיעו ויתאמצו גם כשקשה. לא להרים ידיים כשקשה לכם, עם קצת מאמץ והרבה רצון תצליחו להגשים את כל חלומותיכם.

הזוית האישית

רותם: למדתי שפעם היו רק משחקי חוץ. עוד למדתי את העיקרון לא לוותר גם כשקשה, ושכדאי להשקיע בחיים כדי להצליח.

סבתא מגי: נהניתי להכין עם רותם את הסיפור ולחזק את הקשר בינינו.