מאגר סיפורי מורשת

שמי הילה, אני משתתפת השנה בתכנית הקשר הרב דורי עם סבתי, אסתר גולדשטיין. יחד אנו מתעדות סיפור מחייה של סבתא ומנציחות אותו במאגר המורשת של התכנית.

בחרתי בתכנית, כאמור, לספר על סבתי, אימא של אימא שלי. שמה של סבתי כיום הוא אסתר גולדשטיין (אנחנו, הנכדים, קוראים לה סבתא אתי). שם ילדותה היה אסתר ברונשטיין. סבתי נולדה בתאריך בתאריך ה- 1 לפברואר בשנת 1946 בעיר בוקרשט שברומניה. סבתי נולדה למשפחה ממוצא רומני שברחה ממחנות העבודה בטרנסניסטריה שבאוקראינה. אבא של סבתי שירת בצבא האדום בזמן מלחמת העולם השנייה (השואה). כאשר הוא שמע שהרוסים מתקרבים למחנה העבודה בו היו אימא של סבתי ואחות של סבתי, הוא ברח מהצבא על מנת לחבור למשפחה ויחד הם ברחו לרומניה, שם הייתה להם משפחה. אחרי שסבתי נולדה הם החליטו לעלות לארץ. כאשר סבתא שלי עלתה לארץ היא הייתה בת חמישה חודשים.

העלייה לארץ ותקופת המעברות 

בליל ה- 25 ביולי בשנת 1946, לאחר מסע יבשתי מבוקרשט לספליט שברומניה, עלו סבתי ומשפחתה על אוניית המעפילים "ההגנה", בדרכם לארץ ישראל. על האונייה עלו ביחד עם משפחתה של סבתא שלי עוד מעל 2600 עולים נוספים, דבר שגרם לתקלה בספינה. על כן, שיט שהיה אמור להימשך חמישה ימים, ארך קרוב לחודש.

בתוכנית המקורית היו אמורים המעפילים לעבור מאוניית ההגנה לאונייה נוספת, על מנת להקשות על הבריטים לאתר את האונייה בכניסה לארץ ישראל. במהלך העברת הנוסעים הגיעה אונייה של הצי הבריטי ואוניית ההגנה התרחקה והמשיכה בדרכה לארץ ישראל. בעקבות התקלות בספינה לא היו לעולים חשמל והמאווררים לא פעלו. לבסוף, הצליחה האונייה להגיע לאזור חופי חיפה אך בקרבת החופים נתפסה האונייה על ידי שלוש ספינות בריטיות. המעפילים, ביניהם סבתי, עברו למחנה המעפילים בעתלית. לאחר מספר ימים במחנה, אחות של סבתא שלי חלתה ונלקחה לבית חולים.

משפחתה של אימא של סבתי עלתה והתבססה בארץ עוד לפני המלחמה (מלחמת העולם השנייה). אחיה של אם סבתי הגיע למחנה ושחרר את המשפחה ובמשך חצי שנה הם גרו אצלו. עם פרוץ מלחמת השחרור, קיבלה משפחתה של סבתי דירה בחולון שם גרו שתי משפחות, כך שלכל משפחה היה חדר והמטבח והשירותים היו משותפים. שם גרה אימא של סבתי עד ליום בו היא נפטרה. לאחר מכן הם עברו לדירה באזור תל גיבורים שהיה אזור קרבות: הערבים מיפו צלפו לאזור בתקווה לפלוש לשטח. את קשיי ההסתגלות סבתי עברה בהצלחה (זאת אומרת, היא לא נתקלה בשום קושי בהסתגלותה לארץ).

ילדותה של סבתא

סבתי גדלה בחולון יחד עם אחותה והוריה. אב המשפחה עבד במסגריה גדולה (שהייתה שייכת לאחיה של אישתו), ועל כן, למרות שלא חיו בעושר, לא החסירו מסבתי דבר. סבתי גדלה כמו כל הילדות באותה תקופה, כאשר בבוקר הלכה כמו כולם ללימודים בבית ספר "ביאליק" שבחולון שעד היום קיים. תקופה זו עברה על סבתי כחוויה. בשעות אחר הצהרים נהגה להיפגש עם חברות בתנועת נוער ולשחק במשחקים כמו: קלאס, קפיצה בחבל (זהו תחביב שגם אני מאוד אוהבת כיום), גומי, ובגיל יותר מאוחר אף נהגה לשחק כדורסל. סבתי גם נהגה לרקוד ריקודי עם ובלט ואף השתתפה בלהקות אשר הופיעו בחזונות ובחגים.

בשלב מסוים בילדותה הצטרף למשפחה של סבתי כלב בשם "מוצי". הכלב נמצא ברחוב על ידי אביה של סבתי בדרכו מהעבודה הביתה, והוא חשב שלמרות שאימא של סבתי לא הסכימה בשום אופן לאמץ כלב, הבנות (סבתי ואחותה) יהיו מאושרות. הוא אסף את הכלב והגיע איתו לבית, רחץ אותו באמבטיית נפט על מנת להסיר ממנו פשפשים וקרציות, כל זה תוך כדי שהוא מחביא אותו מאישתו (אם סבתי). למעשה אם סבתי גילתה על הכלב רק לאחר שהיא ואחותה קיבלו אותו כבר ולא יכלה לגרש אותו.

תחביבים

בתקופה שסבתי גידלה את ילדיה היא לא עבדה. בזמן הפנוי שהיא מצאה תוך כדי גידולם היא הקדישה לחוגי אומנות, כגון: שזירת חרוזים, רקמות דקורטיביות, רקמת טלאים ועוד. סבתי הקדישה את זמנה בעיקר לרקמה. היא למדה לרקום בכל מיני טכניקות מסורתיות שונות כמו: רקמה לבנה, רקמה צרפתית ועוד. בשנים האחרונות סבתי הקדישה את זמנה לצביעה. היא קנתה עטי ג'ל וחוברות צביעה והתחילה ללמוד לצבוע בטכניקות שונות עם עטים, עפרונות, טושים ועוד. הלאט לאט גם אני ירשתי ממנה את תחביב הזה, וכל פעם שהייתי באה לישון אצלה הייתי צובעת איתה. בסוף שנת 2022 סבתי שברה את היד ולא יכלה לצבוע. בזמן האחרון היא חזרה לעשות זאת. בביתה יש מגוון חוברות צביעה וכמויות רבות של טושים, עטים ועפרונות.

סבתי נהגה לשחק במועדון ברידג' מאז שהיא עברה לפתח תקווה, אבל בזמן הקורונה היא מצאה כמה נשים בגילה והן התחברו וכל שבוע הן היו משחקות אצל מישהי אחרת. בעקבות המלחמה הן לא שיחקו במשך כמעט חודשיים, אבל סבתי אמרה להן שיש אצלה ממ"ד ושהן יבואו לשחק. מאז הן באות לסבתא שלי שלוש פעמים בשבוע לשחק. כשאנחנו יוצאים לחופשות אני, סבתי ואחותי משחקות רמיקוב (גם זהו תחביב של סבתי והיא לימדה אותנו לשחק).

בשנים האחרונות סבתי פיתחה גם אהבה לצמחים ופרחים והייתה נוסעת למשתלה לקנות עוד ועוד. כיום יש לה מרפסת צבעונית עם הרבה פרחים והיא מטפלת בהם כמו הילדים שלה. היא כל בוקר קמה להשקות אותם, לסדר אותם ועוד.

היכרות, נישואים ובניית משפחה 

סבתי הכירה את סבי, סבא איציק, כאשר הייתה בת 20. חבר משותף של סבתי ושל סבי הכיר ביניהם. בשנת 1972 התחתנו סבי וסבתי ועברו לגור יחד בחולון. שנה לאחר מכן נולד בנם הבכור (דודי) מתי. חלפו עוד שנתיים ולמשפחה הצטרפה דודתי גלי. לאחר מכן עברה המשפחה הצעירה להתגורר ברמת השרון ואז הצטרפה למשפחה אמי, ליטל. עברו עוד חמש שנים, ובשנת 1984 נולד דודי האלוף, האהוב, האחד והיחיד – שלמי.

סבתי דאגה כל הזמן לשמור על המשפחה מלוכדת, וכל שבת וכל חג, תמיד חגגו כולם ביחד. הבית שסבתי וסבי בנו היה בית מאוד שמח ומארח, כאשר תמיד חברים אהבו להגיע אליו והרגישו בו הכי נוח.

בשנת 2000 התחתנה דודתי גלי ושנה לאחר מכן התחתן דוד מתי. שניהם הביאו שלושה בנים כל אחד. לאחר מכן אמי ואבי התחתנו והביאו אותי לעולם – הנכדה הראשונה של סבתא וסבא. סבתא היתה מאוד מעורבת בגידול שלי ועזרה הרבה לאמי. לאחר מכן נולדה לדודה גלי בת נוספת – שי לי, ושבועיים אחריה נולדה אחותי הקטנה לירון. באותה שנה עברה סבתי לגור בעיר פתח תקווה, שם היא גרה גם כיום.

בשנת 2015 לצערי הרב נפטר סבי האהוב, אך המשפחה עדיין נשארה מאוחדת ומלוכדת. בשנה זו הצטרפה גם כלבה למשפחה שאימצה סבתי בעקבות אהבתה לכלבים עוד מילדותה. לכלבה קוראים פיץ והיא מסוג שפיץ יפני.

לאחר מכן הצטרפו למשפחה בני הדודים הכי אהובים שלי – זיו, נועם ועלמה הקטנה שהצטרפה למשפחה לאחרונה (שנולדו לדוד שלמי ואישתו דודה ציפי).

המשפחה שלנו מאוד מאוחדת ומשתדלת לחגוג ולהיפגש בכל הזדמנות. כל חגיגת יום הולדת מתחילה אצלנו בברכות מכל המשפחה בקבוצה המשפחתית שלנו בווטסאפ וכמובן שגם בחגיגה משפחתית. החג המשפחתי ביותר אצלנו בו אנו נוהגים כל שנה לחגוג ביחד, הוא ראש השנה. בדרך כלל אנו נוסעים לחופשה משפחתית בארץ או בחו"ל כולנו ביחד. בני הדודים מאוד אוהבים אחד את השני וניתן לראות זאת כשהבני דודים הבוגרים יותר (שנמצאים בצבא) משחקים בכל הזדמנות שניתנת להם אפילו עם הבני דודים הצעירים. בילוי נוסף שאהוב מאוד על כל הבני דודים הוא ללכת למשחקים של מכבי תל אביב וגם אני לפעמים מצטרפת.

הזוית האישית

הילה הנכדה המתעדת: חוויתי מתוכנית הקשר הרב דורי הייתה מהנה מאוד. הכרתי את סבתי ואת משפחתה הרבה יותר. גיליתי מאיפה סבתי באה, איך עברה עליה ילדותה ומה היא הייתה עושה אחר הצהרים כשהיא הייתה ילדה. מהעבודה עם סבתי העמקתי את הקשר בינינו. אני מאחלת לסבתי שתהיה בריאה, מאושרת ושתהנה עם חברותיה. הייתי רוצה להגיד לה שמאוד נהניתי מהעבודה המשותפת יחד ושאני שמחה שבגלל התיעוד באתי אלייך הרבה. סבתי מאחלת לי שאני אצליח בכל מה שאעשה – בבית ספר, עם חברות. והיא הייתה רוצה להגיד לי שהיא מאוד שמחה שעשיתי את התיעוד עליה.