מאגר סיפורי מורשת

שמי בלה שמולנזון, אני משתתפת השנה בתכנית הקשר הרב דורי עם נכדתי אליקה. יחד אנו מתעדות סיפור מחיי ומנציחות אותו במאגר המורשת של התכנית.

מקצוע ועיסוק – שליחות

הלכתי ללמוד רפואה במכללה לרפואה. למדתי שם שנתיים, משנת 1969 עד 1971. לאחר מכן הלכתי לעבוד כאחות במחלקה פנימית בבית החולים מסלול הברזל. בעת עבודתי עבדתי במשמרות לילה ויום. הייתי אחראית על בדיקות דם, אינפוזיה, חלוקת תרופות ועוד. מאוד נהניתי  לעבוד שם,עבדתי עם עוד אחות ועוד שתי רופאות. במחלקה שלי היו בסך הכול 30 חדרים, לכן אני הייתי אחראית על 15 חדרים והאחות הנוספת הייתה אחראית אף היא על 15. עבדתי שם בצורה מאוד חרוצה, הצלחתי לעשות הרבה דברים שונים. עבדתי שם במשך כעשרים שנה.

היכרות, נישואים ובניית משפחה

הכרתי את בעלי בצורה מיוחדת למדי: הייתי בחתונה של ידידה שלי ושם פגשתי את פימה (בעלי). הוא ביקש להכיר אותי וביקש את מספר הטלפון בבית שלי (לא היה טלפון אישי באותו הזמן). לאחר זמן מה, אחרי הרבה מפגשים וטיולים בוונציה, הוא ביקש רשות מהוריי להתחתן.

החתונה שלנו הייתה במסעדה. היו שם הרבה אנשים, חברים, קרובי משפחה ועוד אורחים. החתונה שלנו הייתה אירוע שייזכר לשנים רבות. לאחר מכן חיינו ביחד עם ההורים שלנו, מכיוון שפימה ואני רק התחלנו לעבוד ונולדה לנו הבת הראשונה שלנו, אנג'לה, והיה קשה באותו הזמן לממן דירה. בנוסף, העזרה של ההורים שלי בגידול בתי הייתה גדולה ומאוד סייעה לנו.

עלייה לארץ

כאשר עלינו לארץ, הלכנו ללמוד עברית באולפן. לאחר מכן חיינו שנה וחצי בנתניה ואז עברנו לעפולה, שם אני גרה עד היום. באותו הזמן הלכתי לחזק את התואר שלי ברפואה ואז עבדתי שנה בבית החולים בעפולה, שם הייתי במחלקת צנתור והכנתי מטופלים לבדיקות דם.

לאחר מכן, כדי להמשיך לעבוד שם היינו צריכים לעשות עוד תואר ולא רציתי להיכנס למסגרת זו, לכן עבדתי כמטפלת אישית לאנשים מבוגרים. עבדתי בזה כ- 15 שנה.

סיפורו של חפץ מיוחד העובר במשפחה מדור לדור

בעלי בזמנו הפנוי מאוד אהב לצייר. לאחר שהוא נפטר, הציורים שלו נשארו וזה כאילו חלק קטן ממנו עדיין נשאר איתי ולא ייעלם אף פעם. אני מאוד מעריכה ואוהבת את הציורים שלו.

בציורים ניתן לראות את הנופים מהחלון של הבית הראשון שלנו כאן בישראל. לכן, כשאני ארגיש שזה נכון, ארצה להעביר את הציורים האלה לבנותיי והן יעבירו לנכדים שלי.

הציורים שצייר בעלי ז"ל

בנוסף לכך, יש לנו במשפחה מין אהבה לאפייה של מתוקים ובכללי לאפייה. יש לנו במשפחה ספר אפייה שעבר ממני לבתי דיאנה, ואז הוא יעבור לנכדותיי מעיין ואליקה.

הזוית האישית

אליקה הנכדה המתעדת: במהלך עבודתי עם סבתא שלי הרגשתי שאני מכירה אותה עכשיו קצת יותר טוב ושאני מתחברת אליה יותר. לא יוצא לנו לעשות דברים כאלה וזה גרם לנו להתחבר ולעשות משהו חדש ביחד.

סבתא בלה: כשעשיתי את העבודה המשותפת עם אליקה היה לי כיף לשתף את אליקה בכל מה שקשור לחיי ולחוויות העבר שלי. התכנית הזו גרמה לנו להתחבר ולדבר הרבה יותר מהרגיל. אנו מאחלות אחת לשנייה רק שפע ושהיו לנו עוד הרבה שנים ביחד.