מאגר סיפורי מורשת

סבתא אילנה פלומו (טאוסיג) נולדה בבית החולים "מאיר" בכפר סבא, ישראל, ב- 22 ספטמבר 1955. הוריה בחרו בשם "אילנה" מכיוון שרצו שם עברי ולא גלותי. שמה השני של סבתי הוא "רגינה" על שם סבתה מצד אמה.

ההורים של סבתא אילנה

סבא רבא קרל טאוסיג, נולד בשנת 1888 בעיר בראון (BERAUN הקרובה לפראג, צ'כוסלובקיה של היום, בתקופה בה המדינה היתה חלק מהאימפריה האוסטרו-הונגרית). קרל היה נשוי ואב לשלש בנות. אשתו אירמה (Irma) ובתו אינגה (Inge) נרצחו על ידי הנאצים. בתו הבכורה אלזה הצליחה לברוח לישראל המנדטורית והבת השלישית הילדה (Hilde) עברה יחד עם סבא קרל את מחנות הריכוז טרזיינשטט ואושוויץ. לאחר המלחמה הכיר סבא את סבתא רבתא אליזבט לבית גליק, שנולדה בשנת 1913 בעיר מונקאצ', שהייתה חלק מהאימפריה האוסטרו-הונגרית. הם התחתנו בפראג בשנת 1947 ועלו ארצה בשנת 1949 יחד עם בתם הבכורה, יהודית, ועם בתו מנישואיו הראשונים, הילדה (Hilde). בבואם ארצה הועברו שתי המשפחות למעברת "שער עלייה" בחיפה ומשם הובאו לרעננה ל"בית עולים", בו שהו כשנה וחצי ולבסוף הגיעו לרמת גן. בארץ נולדה נכדתו הבכורה של סבא, מרים, להוריה הילדה (Hilde) ודיוויד פרידמן.

סבא רבא קרל, שסיים את לימודיו באוניברסיטת פראג, צ'כיה, היה אינג'ינר בתחום הכימיה של המים. הוא עבד כמנהל המעבדה הראשונה של חברת המים הלאומית "מקורות" בתל אביב. לאחר שהוריה עברו לדירה מרווחת (שני חדרים ומבואה), אמה של אילנה, אליזבט, הייתה בשמירת הריון עקב גילה המתקדם. לאחר הלידה בביה"ח "מאיר" נשלחה סבתא רבתא אליזבט להחלים בבית היולדות בכפר סבא יחד עם אילנה התינוקת. בשנת 1961 עברה המשפחה למשכנה הקבוע, בגבעתיים.

סבתא רבתא אליזבט, ששמה העברי היה אסתר, נולדה בשנת 1913 בעיר מונקאצ' שהיתה שייכת לאמפריה האוסטרו-הונגרית. לסבתא הייתה אחות אחת בכורה ועוד ארבעה אחים. הייתה לה ילדות מאושרת והיא עמדה להינשא לבחיר לבה. כשהחלו רוחות המלחמה לנשב, החליטה עם ארוסה שכאשר המצב ירגע, הם יתחתנו. דבר זה לא קרה מעולם. הוא נרצח על ידי הנאצים.

אליזבט עברה להונגריה, לעיר הבירה בודפשט, ועבדה עם דודה שהיה בעל איטליז. כמו כן היה לאליזבט כשרון לקליטת שפות והיא עבדה כמתורגמנית של השפות צ'כית, גרמנית, רוסית ופולנית. המצב בהונגריה החמיר, וכשהחלו ה"אקציות" אליזבט חששה לחייה. למזלה פגשה אישה טובה שהוציאה עבורה תעודה שבה היה רשום שאליזבט הוא נוצריה. על אף זאת, המלחמה החלה להשפיע באופן שלא היה מספיק מזון. למרות שהייתה לה תעודה, סבתא הייתה צריכה להתחבא, כי בנה של האישה הטובה היה אוהד נאצים ואסור היה לו לדעת שאמו מכירה אותה. לא היה לה היכן לישון והיה חשש שיתפסו אותה בחוץ בשעת העוצר. סבתא חלתה מאד וכמעט מתה, אלמלא פגשה קבוצת אנשים שבישלו "מרק" שכלל בתוכו מים וקליפות תפוחי אדמה. סבתא רבתא סיפרה שהמרק הזה היה הכי טעים שאכלה מעודה. בשלהי המלחמה סבתא הייתה צריכה גם להיזהר לא להיתקל ברוסים שנכנסו להונגריה.

לאחר המלחמה, כשחזרה מבית החלמה, פגשה בסבא רבא קרל והם החליטו להינשא ולבנות את חייהם מחדש בארץ ישראל.

ילדות

סבתא אילנה הייתה בת זקונים להוריה. הם עטפו אותה ב"צמר גפן". לדוגמה: לא הרשו לה לרכוב על אופניים וגם סירבו לשלוח אותה לטיולים של תנועת הנוער.

שפת האם של סבתא הייתה גרמנית, אולם כשגדלה סירבה לדבר בשפה שהייתה בעיניה גלותית וגם קשורה לנאצים. ברבות השנים הצטערה סבתא שלא דיברה יותר בשפה זו.

בילדותה הייתה סבתא ביישנית ו"נחבאת אל הכלים". היא אהבה מאד לקרוא והייתה מבלה כל יום שעות בספריה. הספרים אפשרו לה להיכנס אל תוך עולמות דמיוניים. היא הייתה ממש "תולעת ספרים". מלבד ספרים, סבתא אהבה מאד לצייר, בעיקר דיוקנאות, היא כתבה יומן נעורים ואהבה לשמוע שירים בפטיפון. בגיל 12 קיבלה במתנה את ספר שיריה של רחל המשוררת, אשר השפיע עליה מאוד.

שירות צבאי

סבתא אילנה התגייסה לצה"ל, בשלהי מלחמת יום הכפורים. בטירונות לא קיבלה רובה מכיוון שהיה מחסור בנשקים עקב המלחמה. את שירותה עשתה אילנה במפקדת פיקוד ההדרכה ושם גם הכירה את סבא אהרון, מי שלימים הפך לבן זוגה. במרץ 2024 הם חגגו חמישים שנות היכרות.

לאחר שנה התקיימו ברחבי הארץ הלוויות רבות של חללי מלחמת יום הכיפורים וסבתא, בהיותה חיילת, נשלחה עם עוד חיילות מהבסיס אל בתי הקברות כדי להניח זרים על תלוליות הקברים הטריים. אירועים עצובים ולא קלים אלה זכורים וטבועים בה עד עצם היום הזה.

תחביביה של סבתי

• כתיבת שירים: סבתא החלה לכתוב שירה פואטית בשנת 2003 בעידודה של חברת הנפש שלה, נירה בן חן ז"ל. בשנת 2004 סבתא החלה לפרסם את שיריה באתרי שירה. כיום יש לסבתא מאות שירים והיא מפרסמת חלק מהשירים בבלוגים וברשתות החברתיות. שיריה התפרסמו בספרים ובעיתונים אינטרנטיים והוקראו בערוצי רדיו שונים. שלושה משיריה הולחנו ושיר אחד שכתבה, אף הלחינה בעצמה.

שיר לדוגמה משיריה של סבתא:

• שירת מקהלה: סבתא הצטרפה למקהלה בשנת 2005  ומאוד נהנית לשיר שירי ארץ ישראל הישנה והטובה. סבתא שרה בקול ה"אלט". ואף סולנית של המקהלה.
• קריאה: מאז שלמדה לקרוא, סבתא אוהבת לקרוא ספרות יפה, ספרי מדע בדיוני ושירה. סבתא קוראת כל יום, בעיקר בעלות השחר, כשהבית עדיין שקט.
• מוזיקה: אחת ההנאות הגדולות של סבתא, מהמוזיקה הקלאסית ועד פופ-רוק. מהמלחינים הקלאסיים: סמטאנה, באך, דבוז'אק, בטהובן, שירי פולק, הביטלס, שירי בלוז ושירי ארץ ישראל היפה.
• ציור: סבתא אוהבת לצייר דיוקנאות, בעיקר של המשפחה.
• התנדבות: סבתא מתנדבת בפרוייקט שנקרא: "קריאה בהנאה" בבית ספר בעירה, והיא מקריאה סיפורים לתלמידי כתה א'.

מסר לדור הצעיר

עשו כל יום מה שאתם אוהבים, האזינו כל יום למוזיקה שאתם אוהבים, חבקו כל יום את מי שאתם אוהבים, היו מכילים וחומלים את האחרים.

לסיום, סבתא ביקשה לגלות לי את סוד כותרת הסיפור: אביה שרד את השואה, אמה שרדה את השואה ביחד החליטו להביא ילדים לעולם והצליחו – וזהו הנס המשולש של חייה.

הזוית האישית

יונתן הנכד המתעד: היה מרגש להשתתף בתכנית יחד עם סבתא ולשמוע על מה שהיא ומשפחתה עברו. אני חושב שהוריה של סבתא היו אמיצים מאוד והייתי שמח מאוד להכיר אותם. היה מאוד מעניין לגלות את כל הדברים שסבתא שלי אוהבת. אני רוצה לאחל לסבתא שתמשיך להיות כמו שהיא ושתמשיך לעשות את מה כל שהיא אוהבת, בבריאות, באושר, ובאהבה.