מאגר סיפורי מורשת

שמי ליבי רון, השתתפתי השנה בתוכנית הקשר הרב דורי, במסגרתה תיעדתי את סיפורה של סבתי אורנה רון על סבנו אברהם ילובסקי המועלה כעת אל מאגר המורשת של תוכנית הקשר הבין דורי.

אברהם ילובסקי ז"ל

אברהם נולד בביאליסטוק שבפולין בשנת תר"י (1850) לאביו יעקב. חינוכו היה דתי-מסורתי, למד יחד עם הרב נפתלי הרץ הלוי (דמות ידועה מי שהיה הרב האשכנזי הראשון של יפו והמושבות).

כשהחליט לעלות לארץ הקודש הוא הבין שבהכשרתו כמוסמך ברבנות הוא לא יוכל לפרנס את משפחתו. לפני שעלה לארץ הוא למד בשקידה רבה את מלאכת הנפחות.

בשנת ה-תרמ"ג, 1883, נישא לשיינה יפה ממשפחת שיינס מרוסיה.

בשנת תרמ"ג עלה בגפו ארצה, במשך כארבע שנים עבד בחקלאות במקווה-ישראל ובראשון-לציון ולעתים עבד בנפחות ביפו. הוא חיפש מקום מגורים כדי שיוכל להביא את אשתו וגם כדי שתהיה לו עבודה. (במשפחה סיפרו שאברהם הגיע לרפיח, העיר הדרומית ביותר ברצועת עזה והוא קנה שם אדמות מתוך חזון שהמקום יהיה מדהים בעתיד).

הוא חזר לאזור המרכז והצטרף לקבוצה של מתיישבים (חלוצים למושבה נס ציונה העתידה לבוא). אברהם היה שבעי "למניין", הוא רכש כ-100 דונמים אדמה מבין חברי הקבוצה הראשונה שרכשה חלקות ב"נחלת ראובן", נחלתו של ראובן לרר, החלוץ להתיישבות "ואדי-אלחנין" או "וואדי חנין" (השטח שמקיף את נקרא עמק עיה שפירושו בערבית עמק המחלות בגלל קינים של פרעושים שהיו בו, חנין פירושו  פרח "שושן" ומכאן שקראו למקום גם "עמק-השושנים" במרכזה הייתה גבעה שעד היום נקראת "גבעת האהבה" והייתה במשך כל השנים גבעה לפעילות של הילדים, בהמשך תנועות הנוער, מחנות קיץ ועוד, גם אני השתתפתי בפעילות  נוער בגבעת האהבה).

המתיישבים התגוררו יחדיו בחצר החאן שכונה גם "מבצר – הדבר" וכמובן גם "נחלת ראובן". את יחידות המגורים, בבית טורי, מחולק ליחידות דיור, בנו במו ידיהם, מלבנים, דירה לכל משפחה.

סבא אברהם שרצה לגור ביחידות, היה יחיד מקבוצת החלוצים שבנה במו ידיו את ביתו (בקתה) במרחק מה מהחבורה, בחולות, על אם הדרך לראשון לציון. מערביי הסביבה למד ללבן לבני חומר מלבנים שהיה לש בידיו וכובש ברגליו ואחר כך מייבש בשמש. הוא נחשב כחלוץ הבנייה בחומר ביישוב היהודי החדש בארץ ישראל כוון שעד אז המתיישבים נהגו לבנות בתי עץ. אברהם נחשב כ"חלוץ הבנייה בחומר" ביישוב היהודי החדש בארץ ישראל כי עד אז המתיישבים נהגו לבנות בתי עץ.

כך תיארו המתיישבים את הדרך שבה יישם  אברהם את הבניה בחומר: …"ערמה סל אדמת חימר הכין לו, ערבב אותה בגללי בקר ותבן גס, וגומה עשה באמצעה וספן בה מים, ואת שרווליו הפשיל, ומכנסיו פשט, וברגליים יחפות לש בערמה ולש בה עד שהייתה לחימר מוצק ורך כאחד, וטוב ליציקה בתוך תבניות של עץ. ובתוך התבניות נשאר בצק החימר עד שהתגבש  ואז הפך את התבניות על פניהן, ולבנים נראו מונחות על פני הקרקע, ואחרי ייבושן בשמש אספן שורות – שורות והיו לו להקמת כותלי ביתו. וקורות קנה מן הערבים, עשה גג מעל הכתלים, ועל הקורות הניח שיכבה עבה של סבכי ביצות, סתם אותם בעשבים ומרח בחימר רך ויהי לגג מוצק". (לימים שיטת בניה זו הועתקה למושבות אחרות בארץ ישראל).

אחרי שהתבסס במקום, שלח מכתבים מרגשים ומלאי געגועים לשיינה אשתו וביקש ממנה שתבוא בעקבותיו. שיינה הביעה חששות ואמרה שהיא לא רוצה לעלות לארץ הזבובים, החולות והגמלים. כלל לא בטוח שהייתה לה ברירה אחרת: היא נשארה לבדה עם שלושה ילדים קטנים, כאשר הבעל המפרנס נמצא כעת בארץ אחרת – בפלשתינה החמה והמלוכלכת. בסוף היא התרצתה היא לקחה את הילדים ואת חפציה והצטרפה אל בעלה ל"ואדי חאנין", בתקווה שהכל יהיה בסדר, כי האמינה בדרכו.

עד שהכרם שנטע יניב פרי, אברהם עבד בנפחייה שלו ובה התקין מחרשות, מעדרים וכלי עבודה חקלאיים אחרים; פרזל סוסים וגם ידע לטפל ברגליהם של הסוסים כשנתגלו אצלם בעיות. פלאחים ובדווים נהגו לסור לנפחייה שלו וליהנות משירותיו ומשיחה עמו.

אברהם היה איש שיחה, אדם חרוץ מאוד ונח לבריות. כל עוברי האורח באזור, בדווים, פלחים ויהודים עצרו אצלו מי שכונה "אברהים אל חדד", "אברהם הנפח". גם היהודים וגם הערבים חיבבו מאוד את אברהם שמעו יצא למרחוק והכתירו אותו בכינוי "דל-שמח". רבים נהגו להתארח בביתו ובנפחייה על כוס קפה או תה ולשמוע ממנו סיפורים ומעשיות. לבאי ביתו היהודים, שראה אותם כאחיו – סיפר וציטט להם דברי חז"ל (חכמינו זיכרונם לברכה), שזכר מילדותו ומהשכלתו כמוסמך ברבנות. גם עם אורחיו הערביים היה מתלוצץ לפי מצב רוחם, חלק מהם היו באים כדי לקבל את שרותיו: לתקן אופני עגלות, לפרזל סוסי מרכבות, ושאר עבודות נפחות. רבים שמעו בעצתו וביקשו את עצתו למשל: עצה ותרופה למחלות הבהמות.

כאמור, אברהם גר בבדידות במרחק הליכה מהחבורה. בשנת 1888 היה חורף קשה בארץ. באחד מלילות חורף 1888 החליט אברהם להעביר את בני משפחתו ללינה ב"נחלת ראובן" מחשש שמי הואדי ומי הגשמים יגרמו נזק לביתו שנבנה מחימר ולא התאים לשיטפונות וקור. הוא העביר את אשתו וילדיו ברכיבה על גבי סוסו אל מרתפו של חברו אייזנברג, בחצר החאן והוא עצמו נשאר לשמור על בית מגוריו והנפחייה.

בבוקר, כאשר אחר להגיע לפגוש את בני משפחתו, והדאגה לו היתה רבה מחשש שביתו הוצף או התמוטט, יצא אחד החברים – שלמה יפה, ברכיבה אל ביתו של סבא להיווכח מדוע בושש להגיע. שלמה מצא את הבקתה פרוצה, וסבא מוטל בין כלי מלאכתו הפזורים מסביבו מתבוסס בדמו, כולו דקור, כרסו חתוכה בסכין וקורנסו (פטיש ענק וכבד) ששימש לו נשק התגוננות בפני רוצחיו  היה בידו, דבר שהצביע שהוא ניהל מאבק קשה עם רוצחיו.

בן 38 היה בהירצחו (י' בטבת תרמ"ח – 25.12.1887ׂ ), הוא  הובא למנוחת עולמים בבית העלמין האזרחי הישן של ראשון לציון. רוצחיו לא נתפסו מעולם.

שיינה-יפה אלמנתו, שנשארה עם ארבעת ילדיה הפעוטים – שהקטנה שביניהם הייתה בת שנה אחת, התבקשה על ידי המתיישבים לעזוב את המקום ולמכור להם את רכושם. היא עברה לראשון-לציון ושם התפרנסה מאפית לחמים שאפתה עבור הפועלים שעבדו בראשון-לציון, הילדים הקטנים למדו בבית-הספר שם. ואם כי קשים ורבי סבל היו חייה – היא לא נאותה ולא נענתה לבקשת בני משפחתה מרוסיה לחזור לגולה.

כעבור מספר שנים, סבתא שיינה חזרה לנס-ציונה והקימה מחדש את הבית שנהרס. בסמוך לבית בנתה תנור גדול לאפיית לחם וגם פתחה חנות קטנה ששימשה כמו בית תה. גם את האדמה שהיתה ברשותה עיבדה ונטעה כרם שהיא טיפלה בו לבדה. כאשת חייל נשאה בעול הפרנסה, גדול הילדים והייתה פעילה מאד ביסוד המושבה נס ציונה ובגמילות חסדים.

בגיל 60 שנה נפטרה, ונקברה בראשון-לציון, לצד בעלה (כ"ד שבט תרע"א -22.2.1911).

אברהם ילובסקי הוכר כחלל מערכות ישראל, טרם הקמת המדינה ושמו מונצח באתר "יזכור" של חללי מדינת ישראל. לימים אמר ראש ממשלת ישראל, יצחק רבין, בזמן נאומו בהסכמי השלום: "שאברהם ילובסקי, הנפח מנס-ציונה שנרצח בידי ערבים, היה לקרבן היהודי הראשון של היישוב המתחדש בארץ".

סבא אברהם ילובסקי הוא חלק מהיסטוריה והמורשת של העם היהודי ביסוד ובניית הארץ אשר לקח חלק בהקמת הישוב היהודי החקלאי בארץ שהיה אז תחת השלטון הטורקי הזר והעוין. לך ליבי רון, כנצר למשפחתו, יש את הכבוד לשמר את חלקך בהיסטוריה בעבודתך זו שמושתת על  סיפורי סבתא אורנה שתבדל"א, כתבים ותמונות וזיכרונות של סבתא רבא שלך מיקה זייצוב, הילדה הראשונה שנולדה במושבה נס-ציונה ונפטרה לפני שלושה חודשים.

הזוית האישית

ליבי: היה לי מרגש ומשמח לעבוד עם סבתא שלי, הקשר הרב דורי נתן לנו הזדמנות לעבוד ביחד ובשיתוף פעולה.

ויקיפדיה  – ניתן לקרוא בהרחבה על דמותו בערך: אברהם ילובסקי

בנס ציונה הוקמה אנדרטה לזיכרו של אברהם ילובסקי