מאגר סיפורי מורשת

שמי גאיה סוריט, במסגרת תכנית הקשר הרב דורי בה אני משתתפת השנה, אני מעלה סיפור מחייו של סבי אל מאגר המורשת של התוכנית, וכך סיפר לי סבי:

"שמי יעקוב גולן, נולדתי בשנת 1953 בתאריך ה-1 לאפריל במרוקו בכפר ושמו גסט. להוריי קראו משה וסולטנה, אני האח הרביעי במשפחה מתוך שישה אחים, שלושה בנים ושלוש בנות.

כשהייתי קטן גרתי במרוקו עם הוריי. במרוקו לא ירדו הרבה גשמים, לרוב הייתה בצורת. לאבי (משה) הייתה מכולת קטנה, כאשר הייתה שנת בצורת לא היו חיטה ושעורה לאכול, אז החליטו לבקש ממדינות רחוקות להביא להם קצת אורז כדי שימכרו לכל הכפר.

במרוקו עד כיתה ד' למדתי בבית הכנסת, המורה שלי היה שוחט ורב. סבי וחבריי היו משחקים כדורגל. מכיוון שלא היה לנו כדור, היינו לוקחים סמרטוטים וגופיות ועושים מזה כדור, זה מה שהיו עושים בכפר שלנו, כי מרוקו הייתה עיר מאוד ענייה, במיוחד בכפר שבו גדלתי. אני זוכר את החוויה הזאת של הכנת כדור למשחק כדורגל כחוויה מאוד מצחיקה ומשמחת עבורי.

עליתי לישראל בשנת 1963, והסתגלתי מאוד מהר למיקומי החדש ולארץ החדשה שלי. כאשר עליתי ממרוקו חילקו את הילדים לקבוצות למידה שונות: הילדים מקיבוץ אביבים עד כיתה ד' היו הולכים ללמוד לדובב, למעט הילדים מכיתה ה' עד ח' היו מדובבים. החוויה שזכורה לי עד היום היא שבימי שישי ושבת היינו שרים שירי שבת כל החבר'ה, ואוכלים כיבוד שהיו מביאים לנו.

בבית הספר החדש שלי הייתה אווירה נעימה מאוד, בבית הספר היינו אוכלים ומשחקים והיה לי ממש כיף שם. אני הייתי משתתף בחוגים אחרי בית הספר כגון גבס, נגרות ועיצוב נחושת. לקראת כיתה ז' -ח' עברתי מאביבים לנתיבות. בתיכון כפר מימון הייתה פנימייה, פעם בשבועיים הייתי בא לבית לבקר את המשפחה ולאחר מכן חוזר לפנימייה. הצטרפתי לתנועת הנוער בני עקיבא במושבים ובנתיבות. אני וחבריי היינו מעבירים פעילויות והרצאות, אני לימדתי בכפר מימון ואחרי הצהרים הייתי מעביר חוגי גבס, נגרות ועיצוב נחושת, כמו באביבים.

הייתה לי קריירה צבאית, עשיתי צבא ולימודים יחד שלוש שנים, למדתי והשקעתי ובמשך חמש שנים עשיתי צבא ופיתחתי שם קריירה צבאית. שירתי ביחידה שנקראת יחידת נח"ל רגליים, יחידה מאוד מוצלחת לתקופה שבה שירתי. באמצע מלחמת יום כיפור הייתי עושה מארבים למחבלים ותופס אותם. לאחר המלחמה עברתי לרמת הגולן שם נפצעתי ברוב גופי, אני זוכר שקפצתי לתוך טנק ולמזלי אני לא מתתי. הייתי בבית חולים הרבה זמן, בערך 40 עד 50 ימים, ועברתי ניתוחים, זריקות, פיזיותרפיה ועוד… כאשר שהיתי בבית החולים הכרתי המון בחורות וחברים שהיו מביאים לי כוסות תה ועוגיות או סתם ישבו לדבר איתי ולהעביר איתי את הזמן.

כיום אני עובד בחנות צעצועים וכלי כתיבה ליד הבית שלי ושל אשתי בנתיבות, ואני מוכר כל מיני בובות, פאזלים, משחקי חשיבה ועוד…

אני נשוי לאישה ששמה זהבה פריג'ה. נפגשנו בתחנת האוטובוס בעיר נתיבות, והצעתי לה בקבוק שתייה ומפה לשם נפגשנו כמה פעמים, החלטנו להתחתן וכך נוצרה המשפחה שלנו. נולדו לנו ארבעה ילדים ושמם: שימרית, משה (קיקו), אודליה ושני. כל הילדים התחתנו והביאו ילדים.

התחביבים שלי הם פוליטיקה ולשמוע חדשות. וזהו סיפור חיי מאז ועד היום.

הזוית האישית

גאיה הנכדה המתעדת: היה לי ולסבא שלי ממש מהנה לעשות יחד את התכנית, ובנוסף אני יודעת כעת יותר על העבר שלו.