מאגר סיפורי מורשת

שמי כרמל, השתתפתי השנה בתכנית הקשר הרב דורי, במסגרתה תיעדתי את סיפורו של סבי, בנימין צ'קוטאי, המועלה כעת אל מאגר המורשת של התכנית.

סבא שלי והוריו גרו בבושר שבפרס, החיים שם היו להם טובים, הם היו מבוססים מבחינה חברתית, כלכלית, אבל תמיד חלמו להגיע לארץ. כששמעו שדוד בן גוריון הכריז על הקמת מדינת ישראל, הם החליטו לממש את חזונם. הם חשבו על עלייה, ואכן הוריו של סבא, שמעון ולאה, עלו לארץ עם עוד מספר משפחות.

הם שכרו משאית גדולה ובה הם נשאו את כל החפצים שלהם, הם ישנו בה בזמן הנסיעה, הם נסעו לעיר מחוז בשם שירז, הנסיעה לשם ארכה  כשתים עשרה שעות, הם הגיעו לשם לפנות בוקר. הם הגיעו לבית כנסת, שם למדו תורה, התפללו.. ההתרגשות הייתה גדולה מאוד. סוף סוף הם זוכים לעלות לארץ ישראל.

נתנו להם אישור לישון בבית הכנסת, משירז הם התכוננו לעבור לעיר הבירה של פרס, טהרן, שם יש את "שער העלייה" שהוביל לטורקיה. הם עברו את הנסיעה בהצלחה, ועכשיו רק נותר להם לקבל אישור עלייה לארץ ישראל.

הם נשארו שם יותר מחצי שנה לבדיקות והכנות לעלייה לישראל. לבסוף, הם הצליחו לשכנע אותם והם נסעו ברכבת עד שהגיעו לנמל. כשהגיעו, הם עלו על סירות קטנות והתחילו בשיט, החוויה היתה מאתגרת מאוד, אבל הציפייה להגיע לארץ הייתה כה גדולה, שהם לא התייחסו לאף מכשול או קושי שעמד בדרכם. באמצע הדרך הם עברו לספינה גדולה שהובילה לנמל חיפה.

מסלול המסע (מתוך גוגל מפות)

בהגיעם אל נמל חיפה, הם לקחו עוד משאית ואיתה נסעו לעתלית. כשהגיעו לעתלית הם נסעו לקריית שמונה, שם הם מתגוררים עד היום.

אני גאה להיות נכדה של סבי, הנחישות והשאיפה הגדולה שהייתה לו עזרו לו להגשים חלום. אין ספק שאם רוצים יכולים להגיע למחוזות רחוקים, סבא שלי הוא דוגמא לכך.

כרמל וסבא בנימין

סבא הסביר לי את הפתגם "יד שמאל מרחיקה וימין מקרבת" המופיע בציטוט הסיפור, אך הוא טוען שמבחינתו שתי הידיים צריכות לקרב – תמיד הכל באהבה.

הזוית האישית

כרמל הנכדה המתעדת: נהניתי מאוד מתוכנית הקשר הרב דורי, למדנו סביב "מעגל הלמידה", למדנו על המבוגר במקורות היהודיים, עבדנו סביב מיומנויות שונות כמו למידה שיתופית, בניית מאגר חלומות, הפקת עלון ועוד. נהניתי במיוחד מהביקור במוזיאון "אנו": הביקור היה חווייתי, מרגש ומלמד.