מאגר סיפורי מורשת

שמי רחל עמר, אני סבתא של עילאי עמר, נולדתי ב1958 בצרפת.

כיום אני בת שישים וחמש, נולדתי בצרפת, כשההורים שלי היו בדרכם ממרוקו לישראל.  ההורים שלי שהו שם שלושה חודשים, בהמתנה לעליה.  כשהגעתי לארץ הייתי בת פחות מחודש. אנחנו שבעה אחים, חמישה בנים ו שתי בנות. אבא שלי עבד כטבח בשקם במשך שלושים וחמש שנה, אמא שלי עבדה בניקיון בבית ספר .אני אמא לשבעה ילדים, וסבתא לשמונה עשרה נכדים. בעבר עבדתי במטבחים וזה המקצוע שלי אני טבחית, אני מאוד אוהבת את המטבח כמו אביעד הבן שלי(אבא של עילאי), והרבה שנים אפיתי ובישלתי.

בנוסף התנדבתי גם בכמה מקומות, בדרך כלל בעזרה לנזקקים. הייתי עוזרת להעביר לאנשים נזקקים אוכל, לחמים ועוד. היום אני הולכת למועדונים של אזרחים ותיקים, ושמה אנחנו עושים כל מיני פעילויות.

אני מאוד מאוד מחוברת לנכדים שלי מאוד אוהבת אותם. עילאי הוא נכד מיוחד(על הרצף האוטוסטי) ילד מקסים, ילד של אהבה, ויש ביננו קשר מיוחד. מאז שעילאי, עבר מדימונה לקריית שמונה, לא התרחקנו, אבל אנחנו מתראים פחות. אנחנו עדיין מדברים כל יום בטלפון, או בשיחת וידיאו, ולקבל נשיקה מעילאי על המסך, זה מרגש מאוד. אני מאוד מתגעגעת אליו. אנחנו מבקרים זה את זה בשבתות. אנחנו אוהבים לשחק יחד ולטייל ביחד. הכי כיף ללכת עם עילאי לים או לבריכה, שם עילאי פורח, שמח ומאושר וגם אני.

גלגולו של חפץ

באחת הפעילויות של תכנית הקשר הרב דורי, הבאתי לכיתה, את מכונת העוגיות שלי. המכונה אצלי כבר עשרים שנה. קיבלתי אותה מדודה של חמוטל(אמא של עילאי), שנפטרה בגיל תשעים וארבע. המכונה הייתה אצלה כארבעים שנה. המכונה עדיין עובדת מצוין. הבאתי אותה לכיתה של עילאי, והכנו ביחד עם התלמידים עוגיות מרוקאיות, כמו שאני מכינה בבית. היה מרגש ומהנה.

אפייה משותפת שלי ושל עילאי

הזווית האישית

סבתא דבורה: הבאתי את מכונת העוגיות לכיתה של עילאי, והכנו ביחד עם התלמידים עוגיות מרוקאיות, כמו שאני מכינה בבית. היה מרגש ומהנה.