מאגר סיפורי מורשת

לסבי קוראים משה מלמוד, הוא נולד ב1948 בחיפה.

ובהכרזת המדינה היתה שמחה רבה. סבא שלי נולד בחיפה בדיוק תשעה חודשים אחרי הכרזת המדינה, בבית חולים קטן בשם "הדסה", בסמוך לטכניון הישן בחיפה.

ילדותו של סבא עברה בחלקה הגדול במשחקי רחוב. מאחר שהיו מעט מכוניות, הכביש שימש מגרש משחקים כמו תופסת, מחניים, עמודו, כדורגל שערים קטנים, סטנגה באבני שפת המדרכה, קדרים באים ועוד. כל יום בשעה שבע בערב היו שומעים אימהות רבות עומדות במרפסות (אותה תקופה לכל דירה היתה מרפסת) וקוראות לילדים לחזור הביתה. בבתים היו מכשירי רדיו גדולים בגודל מיקרוגל, ממש רהיטים. עדיין לא היו מכשירים אלקטרוניים כמו טלוויזיות, וידאו ועוד.

כידוע, חיפה היא עיר הררית, ולכן יש עליות וירידות והבנים בנו עגלות עם גלגלי ברזל- "קוגלגרים" שהם גלגלי מיסבים. גלגלים קדמיים היו מחוברים לעץ שניתן היה לסובב ימינה ושמאלה, באמצעות חבל, והיו עולים ברגל להר הכרמל וגולשים בירידה עד לעיר התחתית. סבא שלי שיפר את העגלה שלו ובנה עליה מושב ומשענת.

באותה תקופה, עדיין לא היו מקררים חשמליים. המקררים היו ארון עם בידוד, ומכונית שמכרה גושי קרח עברה כל יום, והאנשים היו קונים בלוק קרח שהכניסו למקרר.

ברחובות עברו מוכרי סברס, תאנים, בייגלה, תירס, פרחים כמו כלניות, רקפות ונרקיסים (הם לא היו עדיין פרחים מוגנים) ותפוחי עץ אדומים מסוכרים. המוכרים היו מכריזים בצעקה על מרכולתם. כשסבא היה ילד, לא היו סופרמרקטים, אלא מכולות קטנות בכל רחוב.

בכתה ה' סבא הצטרף לתנועת הנוער השומר הצעיר בעקבות אחיותיו הגדולות. למועדון קראו "קן" ולמפגשים פעולות. לפעולות לבשו חולצות כחולות עם שרוך לבן. הפעולות היו בין פעמיים לשלוש בשבוע. האחד במאי היה חג הפועלים, סבא היה מצטרף למצעד בחיפה עם אביו, ובמסגרת התנועה, נסעו ביום העצמאות לשמח עולים חדשים. בתנועת הנוער הדריכו להמשך החיים – להגשים את החזון בהתיישבות העובדת, בקיבוצים ומושבים, ולכן סבא התגייס לנח"ל.

סבא למד בתיכון בבי"ס "בסמ"ת" -בית ספר מקצועי שליד הטכניון, במגמת קירור ומיזוג אוויר. באותה תקופה ההורים לחצו שקודם יהיה מקצוע  ואחר כך ילמד מה שאהב – סבא אהב היסטוריה, אך מנעו ממנו ללמוד את התחום הזה.

ימים ספורים לפני הגיוס לצבא פרצה מלחמת ששת הימים, ולאחר שהסתיימה המלחמה, סבא טייל עם חבר וחברה בירושלים המזרחית, ובגדה המערבית, בהיותו לבוש מדים צבאיים. הפלסטינים היו בהלם מהמלחמה המהירה, וקיבלו את סבא וחבריו בתערובת של כבוד וחשש.

הזווית האישית

אילי: מאוד נהניתי מהעבודה עם סבא, ואני מאחל לו שידע הכול בכול נושא שירצה ויבחר.