מאגר סיפורי מורשת

שמי אירית פלמוני, נולדתי בתאריך 23.10.1943  בישראל, בבית חולים טבריה. גדלתי בקיבוץ אפיקים. ההורים שלי היו ברטה ואברהם. ברטה נולדה בפולין ואברהם נולד בהונגריה. אברהם וברטה הכירו במחנה עתלית לאחר ששהו בו אחרי עלייתם ארצה.

כל ילדותי עברה עליי בקיבוץ אפיקים, למדתי בבית ספר עממי באפיקים, ובבית ספר תיכון למדתי בבית ירח (בית ספר של קיבוצי עמק הירדן). בילדותי שיחקנו בהקפות על הכדור, דודס, גולות, קלאס, מחנאים, קדרים באים, ועוד הרבה משחקים. חברי לשכונה היו חברי ילדי הכיתה וילדי השכנים.

הייתי רקדנית, רקדתי בלהקת בני הקיבוצים, סולנית בחגי הקיבוץ, שחיינית, ומתעמלת מכשירים. באחת מהופעות הלהקה, כשהייתי בכיתה י"א, בתוך הקהל ישב ראש הממשלה דוד בן גוריון. בתום ההופעה הוא ביקש להביא אותי לפניו, הוא העניק לי נשיקה על הלחי כי הוא התרגש מהריקוד שלי.

חפץ מיוחד שעובר במשפחה

החפץ האהוב עליי הוא זוג פמוטים שנשארו לי מסבתא מלבינה. אחרי מותה, הדבר הכי יקר שהיה לי מהזיכרון שלה אלו הפמוטים שאיתם הדליקה את נרות השבת בכל יום שישי. עד היום כל יום שישי אנו מדליקים נרות שבת בפמוטים האלה.

הפמוטים של סבתא מלבינה

אני אוהבת את הפמוטים של סבתא שלי, מפני שאני נזכרת בסבתא מלבינה והיא כאילו באה לבקר אותי בזיכרון כל שבת. הם מרגשים אותי כי הם קשורים לזיכרון שלי מהילדות. אני זוכרת את סבתא שלי בתור אדם מאוד יקר ואהוב.

אור הנכד המתעד: אחרי המפגשים שהיו לי עם סבתא אני מרגיש שאני בעל מזל, אני חושב שילדים שזוכים לגדול ליד סבא וסבתא מקבלים מתנה גדולה. כל המפגשים עם סבתא שלי הם תמיד מלאי עניין. סבתא מספרת לי הרבה סיפורים מניסיון החיים שלה. אני לומד מכך דברים רבים. מאחר וסבתא עוסקת במוזיקה, היא גם שרה ומנצחת על המקלה בחגי הקיבוץ, יש לשנינו הרבה עניין משותף במוזיקה לדוגמא: שאנחנו מנגנים בפסנתר. אני מרגיש שיש לי הרבה כבוד כלפי סבתא או בדרך בה אני מתייחס אליה, ככה אני חושב שאני אתייחס לילדים שהיו לי.

המסר שלי פה הוא שחשובה מאוד ההמשכיות בין הדורות במשפחה.

הזוית האישית

אור הנכד המתעד: היה לי מאוד כיף לעבוד עם סבתא ואני חושב שהכרתי אותה יותר טוב, וגם נהנינו לעבוד ביחד. אני מאוד אוהב את סבתא וזה זכות שהיא סבתא שלי.