בספטמבר 1955 הגענו לארץ באמצעות אוניה ששמה היה "אילת" (שמה הקודם היה "ניו איילס"). האוניה הייתה אוניית משא שהסבו אותה לאניית נוסעים
מתוך:
תפוח ביום הכיפורים
בשוויץ היינו שלושה חודשים בעירייה בשם מורג'ן הנמצאת בגבול שוויץ איטליה, המקום זכור לי כמקום מדהים ממש גן עדן
מתוך:
מבצע "מוראל"
"בלילות פחדתי שהלב שלי יפסיק לפעום ואני אמות".
קיבלנו היתר לנסוע לשוויץ כי המרוקאים חשבו שאנחנו נוסעים לקייטנה בשוויץ.
מתוך:
העלייה ממרוקו לארץ ישראל
היה לי מאוד קשה כשאמי נפטרה
מתוך:
העלייה ממרוקו לארץ ישראל
אורח בא אבל גם הולך.
לצערי חלק ממשחקי ילדותי לא מוכרים לנכדיי. נעלמו משחקים וגם השכונה נעלמה
והיום, רבי קומות עומדים במקום בו הייתה השכונה שלי ורק זיכרונות טובים נותרו
באתה תקופה בקיבוץ הייתה אידיאולוגיה שמדברים רק עברית ולי זה היה לא פשוט.
כל אדם תמיד צריך לחשוב חיובי ולראות את חצי הכוס המלאה גם כאשר זה נראה קשה
זכור לי כילדה חג אחד שחיכינו לו כל השנה, ט"ו בשבט
הרגשנו חיבור חזק לארץ למרות שלא היינו בארץ ישראל
"כאן התחיל חלומנו להתגשם והמשכנו לבנות את הקיבוץ ואת המדינה, מתוך אמונה שלמה בצדקת הדרך הקיבוצית והציונית
מתוך:
חלומם של הורי
דע מאין באת ולאן אתה הולך" - חשוב להכיר את ההיסטוריה שלנו והערכים שהיו נר לרגלנו, כדי שעתידנו יהיה מובטח.
יצא לי הרבה לנסוע ברכבת, אז היה לי תחביב להקשיב למה שאנשים דיברו על מזג האוויר.
מתוך:
להיות חזאית מזג האוויר
מעולם לא חגגתי יום הולדת רשמית עם משפחתי עד גיל שבע עשרה, ואז מצאנו תעודת עלייה ממרוקו עם תאריכי לידה של חלק מאחיי ואחיותיי כולל אותי
הייתי מחליפה בגן את הגננת. ולמדתי שאני רוצה לעשות תיקון מהילדות שלי לילדים של היום
המסר שלי הוא כי "חלומות מתגשמים
סבתא גדלה בבית תרבותי מאוד. הם אהבו להאזין למוסיקה קלאסית ולקרוא ספרים. במשפחה היו מנהגים קבועים כגון: שינה בין השעות שתיים לארבע(שלאפשטונדה) ושמירה על שקט, ושתיית קפה ואכילת עוגה בשעה ארבע אחר הצהריים
מתוך:
הפסל המשפחתי
אסור לשכוח את העבר, את ההיסטוריה, שהוא היסודות ואבני היסוד שלנו. תהנו ותשמחו מההווה כי הוא המתנה שקבלנו
רון היה תלמיד טוב, חנך ילד נכה, וקיבל תעודת הצטיינות. היה בצופים, אהב טיולים והיו לו הרבה מאוד חברים
מתוך:
לזכרו של רון שמעוני שטרן
אני מביטה בסיפוק על הישגי בכל התחומים ומאחלת לדורות הבאים שימשיכו לשמור על מדינתנו, כי היא העוגן שלנו
באופטימיות ובזיכרונות אפשר ליצור עולם
מתוך:
סבתא, אימא ילדה
אני שומרת את התכשיטים שקיבלתי בירושה מכל משמר, כי הם יקרים וחשובים לי מאוד, המזכרת היחידה מאמי ז"ל.
מתוך:
אני אסתריקה
הניצחון הכי גדול שלנו הוא שאנחנו יושבות פה ומדברות
ילדותה של סבתי לא הייתה שגרתית ורגילה. סבתא התייתמה מאביה בגיל שש וגדלה בקיבוץ "מעברות" שנמצא בעמק חפר.
שמות חברי ילדותי הם ראול, מישה, יושי, ועד היום אנחנו בקשר ונפגשים בעיקר באירועים משפחתיים.
מתוך:
הסיפור של משה חליפה
בשנת 1972 הם עלו לארץ וכמובן גם הספרון הקטן. לאורך כל השנים גיטה שמרה על הספרון, וסירבה להיפרד ממנו
מתוך:
ספרון זיכרון
בחופשים מבית הספר בני הדודים היו באים אלינו וכל היום היינו מבלים בטבע.
לאהוב כל אדם באשר הוא אדם ולכבד כל אדם, בלי שנאה ואיבה. להתמיד בלימודים שזה בסיס להיותך אדם מועיל לחברה
מתוך:
עלייה לארץ חדשה