תעשה מה שאתה חושב שיהיה לך יותר טוב ללב ולא למה שאומרים לך
אחד החיילים שלך גנב כיכר לחם. אני רוצה שתיקח אותו ליער ותהרוג אותו
באותם רגעים מלחיצים, הייתי עם תינוק קטן שעלול לבכות ובגלל בכיו עלולים לתפוס גם אותנו, הייתי מחזיקה אותו צמוד אליי
העגבניות היו הדבר הכי יפה שראיתי אך אינני יודעת אם באמת היו יפות וגדולות כמו שאני זוכרת אותן
היו חיים עם הרבה מקשיים אבל הצלחתי להתגבר עליהם בזכות אהובי
מתוך:
סבתא שרה ואתגר החיים
כל הזמן הזה בטהרן סבא שלי שמר את אחיו יוסף לידו וגם בטיסה ישב סבא שלי ליד יוסף ושמר עליו פן ילך לאיבוד
בגיל שבעים לאחר ארבעים ושמונה שנות נישואים, חגגו לי כל ילדיי ונכדיי, מסיבת הפתעה אדירה ויפה אשר שימחה אותי מאוד
מתוך:
הסיפור של סבא יונה אלטמן
בסיום מלחמת העולם השניה, המצב בבלארוס, היה מאוד מאוד קשה, וכשהמשפחה הצליחה לחזור לעיר מגוריהם, לא היה להם כבר בית, והם נאלצו להתגורר עם קרובי משפחה, עד שב 1950 קיבלו חדר קטן ובו התגוררו
לסבתא שלי היו מנהגים יהודים כמו: שמירת שבת, הליכה לבית הכנסת, הם הקפידו לאכול כשר, ושמרו את מנהגי החג, כמו סדר פסח וראש השנה. למרות שהיה קושי לקיים את המנהגים, כשחיים לצד אוכלוסייה שברובה לא הייתה יהודית
אהבתי מאד ללמוד ולהשכיל
אני מלאה הודיה לקב"ה, שזכיתי להגיע מארה"ב לבנות את ביתי בירושלים וללמד מקצוע מעניין ומבוקש
מתוך:
איך הגעתי הביתה?
צריך תמיד להיות בביטחון, לצעוד קדימה, להסתכל תמיד על חצי הכוס מלאה
רגעי הנחת שלי הם לראות שהמשפחה מתרחבת, ולראות את הנכדים גדלים ומצליחים
אני מאמינה שדרך חלום זה אוכל גם לבנות את בית המקדש האישי שלי ושל משפחתי
לא לוותר, אפילו אם אתם בגיל מבוגר, צריך לנסות עוד ועוד עד שמצליחים
אני רואה את הכל בצורה חיובית ואוהבת לעזור מאוד
קריירה צבאית שנמשכה כ- 25 שנים במערך הצבאי
היה לי חלום לחגוג את יום הולדתי ה-70 במרתון ירושלים עם כל משפחתי במסלול משפחות
אהבת חינם, עזרה לזולת, לשרת בצה"ל בנאמנות כי אין לנו מדינה אחרת, וללכת בדרכי ה' כי "אין עוד מלבדו".
החיים בכפר היו חיי קהילה כמו במושב, ככה יכולנו לשמור על היהדות שלנו
עבודה אהובה נותנת סיפוק ואושר בחיים
מתוך:
שושלת משפחתית של רופאים
בתור ילדה לא היו לנו את המשחקים שיש היום. זו הייתה אוכלוסייה חלוצית וענייה...
אחרי 33 שנים חזרתי לארץ
לא לאבד אף נשמה לא לוותר על אף ילד וילדה כי כל ילד הוא עלה זהב יהלום
שניהם ברחו מהגטו ליערות ליטא, והיו חברים בגדוד פרטיזנים בשם "מוות לכובשים", אחרי המלחמה חזרו לגור בקובנה והקימו משפחה- משפחת טפר.
מתוך:
סיפור החיים של יוסי דגן
אמי חלתה כשהייתי בת 9 ואז אני לקחתי את הנטל של לנהל את המשפחה
לסבתא שלי אין בכלל מבטא ארגנטינאי כי היה לה ממש חשוב לדבר עברית כמו "צברית" אמיתית.
כל שנה בשמחת תורה אני ואחי אברהם, היינו עוזרים להכין שקיות ממתקים, עבור האנשים בבית הכנסת. כשבנותיי וילדיו של אברהם גדלו הם הצטרפו להכנת השקיות והחליפו אותנו
אם אתה יכול לחלום על זה אתה יכול לעשות את זה
מתוך:
הדודה שלי עדי ריין
עשיתי עלייה בגיל עשרים ואחת. הגעתי בתחילה למרכז קליטה אקדמאי באשקלון. זו היתה חוויה מטלטלת ומדהימה בזמני. גרתי במשך חמישה חודשים בתנאים מאוד פשוטים, ביחד עם קשת של אנשים מכל העולם