מדי בוקר הייתה שכנה רוסייה מעמידה כד חלב על אדן חלוננו, קוראת "צ'וצ'ה מארוסייה"("דודה מניה") ורצה לדרכה.
מתוך:
מסיביר לארץ ישראל
לחיות את החיים
הרגשתי שנפלה בחלקי זכות להגן על עמי ומולדתי בעת פקודה
החיים יכולים להיות קשים אף מאתגרים, אבל עם עבודה קשה עוברים כל מכשול
אז, בימי סבתא שלי, כל שנה התחלפו הכיתות והתלמידים, זה משהו חדש שלא ידעתי עליו
אהבת ארץ ישראל, אהבת התורה עם חיבור חזק לארץ ולמולדת
החיים היו קשים, כולם שנאו את היהודים וארץ ישראל זה הבית של היהודים
מתוך:
פרחים שנשלחו לאי שם…
חיכיתי כל יום לקבל בדואר מכתב לפחות מילד אחד, שיענה לי (קיוויתי שזאת תהיה בת…). כמעט התייאשתי, ויום אחד שמעתי את הדוור קורא לי
מתוך:
פרחים שנשלחו לאי שם…
יהודי קשאן דיברו ביניהם בעגה קאשית והתכתבו ביניהם בכתב רש"י בכדי שהמוסלמים לא יבינו את הנעשה בקהילה
אני ואבי דומים במובן ששנינו בנינו את עצמנו בארץ חדשה עם שפה שונה, אנשים זרים וצורת חיים אחרת
למרות שהחיים במעברה היו קשים, יש לנו הרבה זכרונות טובים. כולנו היינו באותו מצב כלכלי ונפשי. באנו ממדינות שונות, אבל היה לנו אחד את השני
סבא שלי הבטיח לכתוב ספר על קורות החיים בארץ והחליט לקרוא לו סיפורים שרציתי לספר לילדי ונכדיי.
מתוך:
סבא יצחק נעים סגן אלוף
בתנה תעמדי בצד רחוק ותעני לי לטלפון
מתוך:
ילדותה של נוגה כהן
ילדותו של סבא שלי הייתה בראש העין. שם גדל ולמד.
זכיתי להכיר טוב את הסבתות והסבות. יש לי זיכרונות טובים.
בזכות מנהל, מורות ומורים מסורים מאוד עלתה רמת הלימודים.
מתוך:
תקציר הסיפור המשפחתי
התנדבות זו מצווה ואני שמח לקחת בה חלק
תמיד תביט קדימה אל האופק הרחוק ותשאף להישגים גבוהים.
כשסבא ראה את עדנה, הוא התאהב בה מיידית ואמר לאמו: ״היא תהיה שלי
לאחר 5 שנות הוראה קיבלה סבתא פרס: המורה הכי טובה באוקראינה לשנת 1981
אחרי חודש העבירו אותנו למעברה והתגוררנו באוהל, תנאי המחייה היו קשים במיוחד
משלושתם זכינו לעשרה נכדים אוהבים ואהובים.
"ברוכה הבאה האחות הראשית החדשה."
אני מקווה, שהסבא רבא שלי וסבתא רבתא נחים על משכבם בשלום.
הבית שלנו תמיד היה מלא שמחה ומשחקים
מתוך:
דודתי, רוסיקו
נהננו מאוד בסיור המשותף במוזיאון אנו
מעיל העץ - גילוף מעיל העץ - זו העבודה האהובה עלי
אלה היו השנים שנתנו לי קליטה רכה בארץ
הוא היה הולך לבית יתומים וליערות על מנת לשרוד והיה חי מפת לחם ועשבים
מתוך:
היתום ששרד
הבית הנכסף! אותו ראינו מנגד ואליו לא הגענו... עמדנו כולנו על הסיפון ובכינו
מתוך:
החלום ושברו