כל ילד וילדה יהודים הם חולייה בשרשרת הדורות של עם ישראל
מתוך:
תולדות משפחת עטואר
"אני עליתי לארץ ישראל כי כל הזמן חלמתי על זה".
זכינו לעלות ולחיות בארץ ישראל, לראות ולרוות נחת מהילדים והנכדים ב"ה..
מתוך:
מבית היתומים לבית המשפט
התחתנתי, הקמתי משפחה ויש לי נכדים ונינים. תודה לאל שאנחנו בישראל.
שמחתי להשתתף במפגשים של התכנית החשובה והמיוחדת "הקשר הרב דורי"
מתוך:
חוויות מבית שערים
היינו גוזרים תמונות ויוצרים סרט מגלגלים על מקל ומדביקים. פורסים סדין לבן על הקיר בחדר
הוא לא הצליח לתפוס את האוטובוס וישב כל הלילה בתחנת אוטובוס, עד לפנות בוקר
Мой красивый שזה יפה שלי ברוסית
מתוך:
רגע של מלחמה
באותה שבת לפנות בוקר יצאו כ17000 חיילים בריטים למבצע מעצרים וחיפושים רחב היקף.
יש חמש אצבעות וכל אחת שונה – כך בני האדם. אם נקפוץ אותן ייווצר בהן כוח
מתוך:
העלייה מלוב
"למדנו לקח: נותנים לך- תיקח, אל תהיה מנומס ותשמור לאחר כך.."
מתוך:
טבלת השוקולד
"יום אחד אמי סיפרה שאבי מחפש אותנו, מיד קמתי ועזבתי את הקיבוץ ונסענו לפגוש אותו"
מתוך:
סיפורו של סבי יעקב סדק
"גדלתי במשפחה בה ראיתי המון טוב, יופי, חסד, עזרה לזולת ואהבה לאדם באשר הוא"
מתוך:
סיפור חייה של סבתא טובה
אבל לנו היו חיילים טובים ומפקדים טובים... וניצחנו בכל מלחמה.
גם במנהרה הכי אפלה תמיד יש אור בקצה המנהרה
הקליטה בארץ היתה להם קשה מאוד, בגלל שפה וחוסר מקצוע.
מתוך:
נדודי משפחת דימנשטיין
"הימים היו ימי צנע, אבל תודה לאל לא היה חסר לנו דבר."
בהתחלה גרנו באוהלים ובצריפים שהוקמו בשוכנת ממשלתי בנהריה. האזור נקרא "מעברה"
"היה לנו מזל גדול שלא נכנסנו להסתתר בשוחה שלתוכה נפל פגז"
מתוך:
הריצה למקלט
"התקשורת בינינו (סבא יגאל וסבא שלו)- הייתה בעיקר באמצעות חיבוקים ומבטים".
מתוך:
ילדותי
"לבית הספר היינו לובשים תלבושת אחידה: חלוק לבן ומעומלן, עם עניבה כחולה בצווארון."
למדתי ש "אין דבר העומד בפני הרצון".
"היינו נוסעים ברכבים ובודקים עקבות של בני אדם שעברו בדרך."
מתוך:
השירות הצבאי של סבא שלמה
"הם נדרו נדר שמי שישרוד יספר את אשר היה".
מתוך:
נדרתי נדר לספר
היא (הכבשה) ידעה איפה הבית, אני עדיין לא!
מתוך:
הדרך הביתה
כל השכונה התארגנה וכולם עזרו לכולם
קשה יש רק בלחם!
הכוס מעלה בזיכרוני ריח של צבע טרי, התלהבות וציפייה למציות
מתוך:
כוס הפסח של דורותי
זו ההזדמנות שלי לספר כמה מילים על דודתי רחל שנולדה בסביבות 1900 בחברון
מתוך:
ספרים יקרים לליבי
"התייחסנו מאד יפה למורים והייתה משמעת חזקה".