מאגר סיפורי מורשת

אוצר אנושי מתוכנית הקשר הרב-דורי

פאודוסיה
עיר ונמל על שפת הים השחור, בחוף הדרום-מזרחי של חצי האי קרים, באופן רשמי חלק מאוקראינה, בפועל בשליטת רוסיה. שנים רבות במהלך ההיסטוריה נודעה בשם "קאפה". העיר ידועה כעיר קיט,
מתוך: חייה של סבתי מלאי אתגרים
פאז
פֶאז היא העיר השנייה בגודלה במרוקו, אחרי קזבלנקה. בפאס חיים כ-2 מיליון תושבים. מיקומה הגאוגרפי של פאס הוא במרכז מרוקו, מה שהולם את שליטתה בעמדות הכוח במדינה. שנוסדה על ידי אידריס ה-2 בשנת 789 לספירה על גדות הנהר פאס. (ויקיפדיה)
מתוך: טיול שורשים למרוקו
פאזולו
מילה שהתגלגלה מהשפה העברית ומשתמשים בה באיטלקית לתיאור דבר ירוד שחוק ופסול שזה דומה במבינה צלילית למילה האיטלקית
מתוך: סיפור שהיה
פאטיו
פטיו (מספרדית: Patio) הוא חצר פנימית מרוצפת, המהווה חלק מובנה ואינטגרלי מהמבנה המקיף אותה. מקור המושג פטיו באדריכלות הספרדית (אנ') של ימי הביניים, אך דוגמאות מוקדמות יותר לצורה אדריכלית זו ניתן למצוא בפרס של המאה הראשונה לספירה.
מתוך: מתרודאנת שבמרוקו לעיירה נתיבות בישראל
פאטריה
פאטריה הייתה אוניית קו אוקיינית צרפתית בת 11,885 טון. היא הייתה תחילה ספינת טרנס-אטלנטית ולאחר מכן ספינת מהגרים. לאחר נפילת צרפת ביוני 1940, תפסו אותה בנמל חיפה רשויות המנדט הבריטי בארץ ישראל. בנובמבר 1940 הניחה ההגנה בצמוד אליה פצצה שהטביעה אותה. בין 260 ל-300 מנוסעיה נהרגו. פאטריה נשארה טרופה בנמל חיפה עד שנגרטה ב-1952. (ויקיפדיה)
מתוך: המסע של סבא אליעזר רובינזון על הפאטריה
פאטריה
(אנגלית SS Patria. האותיות SS משמען Steamship, כלומר - אוניית קיטור), הייתה אוניית קו אוקיינית צרפתית בת 11,885 טון שנבנתה בשנת 1913 עבור החברה הצרפתית. מסלול ההפלגה שלה היה צרפת-איטליה-לבנון-יפו-מצרים. במספר הפלגות העבירה בחשאי עולים לארץ.
מתוך: ילדות מאושרת בירושלים של פעם – רעיה שגיא
פאטרייה
אוניה צרפתית שנרכשה על ידי הבריטים כאוניית גירוש  על מנת להגלות את המעפילים הבלתי לגלים למאוריציוס המרוחקת מארץ ישראל.
מתוך: סיפור חייה של אמי מרי
פאיילה
היא קערה גדולה, בעלת תחתית שטוחה ושתי ידיות מצדדיה להרמה ולתליה, עשויה מעץ, פח מגולוון או פלסטיק. בשנים עברו הייתה הגיגית כלי הכרחי בכל משק בית, להשריית כבסים, לכביסה, לרחיצת ילדים ולשימושים אחרים, לפי הצורך, ובכל גזוזטרת מטבח הייתה תלויה גיגית פח על וו ברזל.
מתוך: סיפורו של גדעון פילו