מאגר סיפורי מורשת

אוצר אנושי מתוכנית הקשר הרב-דורי

ספר הזהב
ספר הזהב של הקרן הקיימת לישראל הוא אוסף שמות של אישים וארגונים שתרמו תרומה נכבדה לתנועה הציונית. הרישום בספר מהווה אות הוקרה לנרשם, המקבל תעודה מפוארת המעידה על רישומו בספר. הרעיון לספר עלה כבר בקונגרס הציוני הראשון שהתקיים בבזל ב-1897. הספר עצמו נפתח ב-1901, עם הקמת קרן קיימת לישראל. (ויקיפדיה)
מתוך: מעבר בין שלוש יבשות
ספר הזוהר
ספר הזוהר הוא הספר המרכזי של תורת הקבלה. הספר התפרסם לראשונה בשלהי המאה ה-13 בספרד על ידי המקובל רבי משה די לאון. הספר עצמו מייחס את רוב דרשותיו לרבי שמעון בר יוחאי, תנא מהמאה ה-2 לספירה ולתלמידיו, אך מרבית החוקרים כיום סבורים כי הוא נכתב סמוך לפרסומו, על ידי קבוצת כותבים. הספר מכיל מדרשים על התורה, רובם בארמית, המחולקים לפי פרשות השבוע. (ויקיפדיה)
מתוך: חייה של סבתא שלי, חנה לוי
ספר הזוהר
ספר הזוהר הוא הספר המרכזי של תורת הקבלה. הספר עצמו מייחס את רוב דרשותיו לרבי שמעון בר יוחאי, תנא מהמאה ה-2 לספירה, ולתלמידיו. הוא מכיל מדרשים על התורה, רובם בארמית, המחולקים לפי פרשות השבוע.(ויקיפדיה)
מתוך: שרשים ממרוקו
ספר הזוהר
הוא הספר המרכזי של חכמת הקבלה הספר מיוחס לרבי שמעון בר יוחאי. הספר מכיל מדרשים על התורה רובם בארמית המחולקים לפי פרשות השבוע.
מתוך: איש חסיד שהתמסר לחנוך ילדיו
ספר הזוהר
ספר הזוהר הקדוש הוא הספר המרכזי של תורת הקבלה. הוא מורכב ממדרשים על התורה המחולקים לפי פרשות השבוע. הזוהר לא היה ידוע ומפורסם והועבר מדור לדור ליחידי סגולה בלבד. עד שרבי משה די-לאון בספרד שהפיץ את הזוהר לנחלת הכלל. לזוהר קמו מפרשים רבים שלימדו והרחיבו את תורת הקבלה, כמו הרמ"ק - רבי משה קורדובירו, האריז"ל - רבי יצחק לוריא אשכנזי, ועוד פירושים מדורות מאוחרים יותר.
מתוך: מפאס לצרפת – סבא מוראיס
ספר הזוהר
ספר הזוהר הוא הספר המרכזי של חכמת הקבלה. הספר הופיע בשלהי המאה ה-13 בספרד, שם נתפרסם לראשונה על ידי המקובל ר' משה די לאון. במסורת מקובל לייחס את הספר לרבי שמעון בר יוחאי, תנא מהמאה ה-2 לספירה. הספר עצמו מייחס את רוב הדרשות לרבי שמעון ולתלמידיו.
מתוך: רדיפת היהודים במרוקו והעלייה לארץ ישראל
ספר הזוהר
ספר הזוהר הוא הספר המרכזי של חכמת הקבלה. הספר הופיע בשלהי המאה ה-13 בספרד. ביהדות מקובל לייחס את הספר לרבי שמעון בר יוחאי, תנא מהמאה ה-2 לספירה. הספר עצמו מייחס את רוב הדרשות לרבי שמעון ולתלמידיו, אך מרבית החוקרים סבורים כי רוב הספר חובר סמוך לזמן הופעתו. הספר מכיל מדרשים על התורה, רובם בארמית, המחולקים לפי פרשות השבוע. כמו כן משולבים בו שני חיבורים מאוחרים: "רעיא מהימנא" ו"תיקוני הזוהר".
מתוך: סבתא זוהרה על שם ספר הזוהר
ספר העיקרים
ספר העיקרים הוא ספרו של רבי יוסף אלבו בנושא עיקרי האמונה היהודית. בספר דן המחבר במניין העיקרים של קודמיו, ובפרט - שלושה עשר העיקרים שקבע הרמב"ם, ומציע את שיטתו.
מתוך: מאין אתה בא ולאן אתה הולך
ספר התורה שמכונה: "אלבום"
אחד מהחפצים יקרי הערך שהועברו במסורת המשפחה של סבתי הוא : ספר התורה שמכונה: "אלבום" על שם כותב הספר שהיה כותב את הספר בזמן שלא היה מוציא מפיו מילה וזה פירושו: אל=לא. בום-שקט ספר תורה זה היה ידוע כספר תורה בעל ערך עצום אשר חולל ניסים גדולים בקרב אנשים שהיו מתפללים. היו באים אנשים ממרחקים רבים רק על מנת לבוא להתפלל ליד ספר זה בכדי להיוושע.
מתוך: שורשי המשפחה – כך סיפרה לי סבתא אילנה
ספר התניא
ספר התניא (נקרא גם לקוטי אמרים או ספר של בינונים) הוא ספר היסוד של תורת חסידות חב"ד ואחד מספרי היסוד של החסידות הכללית. הספר סוקר את נפש האדם ומנתח את תהליכיה שיובילו לעבודת השם, תוך מתן כלים להתגבר על הקשיים. הספר הודפס לראשונה בשנת תקנ"ז (1797) בסלאוויטא, על ידי מחברו - אדמו"ר הזקן, מייסד חסידות חב"ד.
מתוך: שיעורי ה"מוסר" מספר התניא של הרב גולדשמיד
ספר התניא
ספר התניא (נקרא גם לקוטי אמרים או ספר של בינונים) הוא ספר היסוד של תורת חסידות חב"ד ואחד מספרי היסוד של החסידות הכללית. הספר סוקר את נפש האדם ומנתח את תהליכיה שיובילו לעבודת השם, תוך מתן כלים להתגבר על הקשיים. הספר הודפס לראשונה בשנת תקנ"ז (1797) בסלאוויטא, על ידי מחברו - אדמו"ר הזקן, מייסד חסידות חב"ד.
מתוך: דרכו של ר' אברהם הערש לחב"ד
ספר התניא
ספר היסוד של חסידות חב"ד, אותו כתב אדמו"ר הזקן, שהוא מייסד חסידות חב"ד. הספר עוסק בעיקר בהגדרה המהותית של צדיק, בינוני ורשע, מבאר יסודות רבים בחסידות, באמונה ובידיעת אלוקות, ומסביר כיצד "קרוב אליך הדבר מאוד" להגיע למידת הבינוני. נקרא גם "ספר של בינונים
מתוך: יקירת החינוך הדתי
ספר התניא
ספר התניא, הנקרא גם לקוטי אמרים או ספר של בינונים על שם חלקו הראשון, הוא ספר היסוד של חסידות חב"ד ואחד מספרי היסוד של תנועת החסידות בכלל. הודפס בשנת ה'תקנ"ז בסלאוויטא, בידי מחברו, מייסד חסידות חב"ד רבי שניאור זלמן מלאדי, ועל שם ספרו הוא מכונה גם "בעל התניא
מתוך: סבתא לריסה לאה מאוקראינה
ספר התניא
נקרא גם לקוטי אמרים או ספר של בינונים) הוא ספר היסוד של תורת חסידות חב"ד ואחד מספרי היסוד של החסידות הכללית. הספר סוקר את נפשהאדם ומנתח את תהליכיה שיובילו לעבודת השם, תוך מתן כלים להתגבר על הקשיים. הספר הודפס לראשונה בשנת תקנ"ז (17977) בסלאוויטא, על ידי מחברו -אדמו"ר הזקן, מייסד חסידות חב"ד..
מתוך: מסירות נפש ללימוד תניא
ספר התניא
נקרא גם לקוטי אמרים או ספר של בינונים על שם חלקו הראשון, הוא ספר היסוד של חסידות חב"ד ואחד מספרי היסוד של תנועת החסידות בכלל. הודפס בשנת ה'תקנ"ז (1796) בסלאוויטא, בידי מחברו, מייסד חסידות חב"ד רבי שניאור זלמן מלאדי, ועל שם ספרו הוא מכונה גם "בעל התניא".התניא משמש כספר היסוד של חסידות חב"ד, וכולל הנחיות לדרך חיים ולעבודת הבורא, המבוססת על עבודה משותפת של רגש והבנה. זה הספר הראשון שניסח את עקרונות החסידות בדרך שיטתית, והייתה לו השפעה רבה גם בחוגים לא-חסידיים.
מתוך: הפסיכולוג החסידי סבא אברהם אלן
ספר זיכרונות
בסוף לימודי בית הספר היסודי היה נהוג לכתוב בספר זיכרונות, מורים, תלמידים ובני משפחה, סיכום של שנות הלמידה ,זיכרונות מחוויות משותפות, עצות לעתיד וכו...
מתוך: הילדות של רותי רוזנפלד
ספר זיכרונות
פעם היה נהוג ומקובל לקבל ספר זיכרונות מהחברים וסבתי קיבלה אותו לבת המצווה שלה. לכולם היה אז "ספר זיכרונות". הספר היה בעל כריכה עבה והיו בו דפים לבנים ריקים והחברים היו כותבים את הברכות. כל ברכה בדף נפרד.
מתוך: ספר זיכרונות שסבתא קיבלה לבת המצווה
ספר זכרונות
(עפ"י ומתוך אתר נוסטלגיה אונליין) לכולם היה ספר זכרונות וכולם היו כותבים לכולם בספר שלהם "זכרונות". היה זה ספר בעל כריכה עבה, לעיתים היה בו חור עגול ובו תמונה, כאשר היית הופך את דף הכריכה הייתה רואה את כל התמונה שרק חלק ממנה ניבט אליך מחור הכריכה. הספר היה בעל דפים לבנים ריקים כשקיבלת אותו, וצפייתך הייתה שהוא ימלא בכמה שיותר ברכות וזכרונות היו כל מיני סגנונות לכתיבת זכרון. היו שני משפטים סטנדרטיים שחזרו עליהם . הראשון : "...על החלון ישבתי, לך זכרון כתבתי, פתאום נשבר העיפרון - וזהו סוף הזכרון...". והשני היה: - "...מה אכתוב לך לא אדע, שיר סיפור או אגדה, לכן אכתוב רק שתי מילים - יברכך האלוהים...". את הזכרונות היו מקשטים במדבקות קטנות, בפרסים או בציורים צבעוניים, והיו כאלה שלא הסתפקו בכל שטח הדף והיו מקפלים את קצהו ורושמים עליו משהו כמו: "סוד כמוס לפרה ולסוס", או "כל הפותח - כלב נובח", או - "כל המציץ במשולש / ראשו מלא קש", "סוד כמוס, קיפול מאחור / למה פתחת, איזה חמור"..., וכו'.
מתוך: היינו 10-11 אנשים באותו בית