מוזיקה, אומנות, משפחה, עצב, שמחה והכי חשוב המון אהבה.
סבתא שולי נולדה בתל אביב בשנת 1949 ברחוב בזל. סבתי היא בת בכורה לנעימה ויוסף ראש. נעימה מורה לפסנתר בוגרת האקדמיה למוסיקה בתל אביב ויוסף שהצטרף לצוות הקמת חייל האספקה של צבא הגנה…
לימוד והדרכת חקלאים לגדל פרחים ליצוא
סבא חביב נולד בחיפה חמישה חודשים אחרי קום המדינה. הוא למד בבית הספר הראלי בחיפה והיה פעיל בתנועת הצופים. סבא שרת בצבא בנחל המוצנח. סבא ניפצע בפעולת סמוע החלים ולחם במלחמת ששת הימים,…
סבתא שרה הופצצה על ידי הירדנים
סבתא שרה נולדה בתל אביב ביום חורפי וקר בדצמבר 1951, בבית חולים "הקריה" בתל אביב, שבנייתו הסתיימה תקופה קצרה לפני כן. תל אביב של שנות ה-50 הייתה שונה מתל אביב…
זוהר קויפמן
אביו של סבא זהר, סבא רבא מרדכי עלה לארץ מפולין בגיל 16 בשנת 1926, בסוף העלייה הרביעית. הוריו נפטרו והוא עלה לארץ לבד. סבתא רבתא שרה עלתה לארץ בגיל 17 בשנת 1933 עם הוריה ואחיה. סבתא רבתא שרה הייתה…
מיום לידתי ועד היום
שמי שאול. הוריי יצחק ורבקה מאיו ז"ל ילידי טורקיה עלו לארץ בשנת 1936. אמי הייתה עקרה ובהתאם לעצת המשפחה והרופאים עלו לארץ בתקווה שמקום מגורים חדש יגרום לה להרות. ובאמת…
צפון תל אביב של אז
שמי טוביה. עליתי לארץ מפולין בגיל שלושה באוניה מהעיר טריאסט שבאיטליה. עגנו בחיפה ונשלחנו למעברת "שער הים". עברנו את כל סידורי הקליטה, אבי חיפש דירה בתל אביב ובינתיים עברנו לגור אצל דודי בחולון. לאחר…
החיים בארץ בילדותי
שמי אראלה. בשמחה באתי לספר לנכדי את סיפור חיי. נולדתי בתל אביב בזמן מלחמת העולם השנייה. זכור לי שהיינו בתל אביב ויום אחד אימי לקחה אותי מהגן הביתה. לפתע הייתה…
הילדות של סבתא וסבא
סבתא עלתה לארץ ישראל מעיראק בשנת 1951 בהיותה בגיל חמש. היא עלתה יחד עם סבתא רבתא שלי נגיה לבית טאטי ויהודה כהן, ואחותה שלומית כהן אסיף. בהגיעם לארץ ישראל הם ויתרו על אזרחותם ורכושם שהיה…
חייו כילד
עץ משפחה קשר רב דורי שמי אילן לביא. אני בן 73. יליד הארץ, בן לאבא שמשון ואמא אלישבע. מותו הפתאומי של אבי כשהייתי בן 13(חצי שנה אחרי בר מצווה), שינה את…
הייתי מועמדת לגרוש בעוצר הגדול
שמי רות. נולדתי בעיר העברית תל אביב שהייתה תחת השלטון המנדטורי הבריטי. הבריטים לא הרשו ליהודים לעלות בחופשיות לארץ, אלא רק למס' מוגבל בכל שנה. כמובן שהישוב היהודי לא קיבל את הגזרה, קמה…
סיפורה של צביה פז, עולה מפולין וילדותה בארץ
שמי צביה. נולדתי אחרי מלחמת העולם השנייה בלודג' להורים ניצולי שואה שאיבדו את כל משפחתם. לסבים שלי היה מפעל טקסטיל גדול בעיר, מפעל אותו ירש אבי היות שכל שאר בני המשפחה נספו. מצבנו הכלכלי היה טוב, הייתה לנו דירה יפה, עוזרת ומטפלת. בקיץ, נסענו לעיירת נופש שבה היו בבעלותנו מספר בתים. עלינו לארץ בשנת 1950, באניית העולים "גלילה". באנייה, המיטות היו מסודרות בצורת מדפים על הקירות - כדי לאכלס הרבה עולים. בדרך לארץ אבי לימד אותי עברית מתוך ספר ילדים שהביא אתו. הורי ידעו עברית על בורייה כבר בפולין, והדבר הקל על השתלבותם בחיים בארץ ישראל. כשהגענו לארץ - גרנו במעברת אהלים, לאחר מכן בצריף ולבסוף עברנו לדירה משלנו בשכונת "הדר יוסף" בתל אביב. בשכונה לא עברו הרבה מכוניות כך שהילדים יכלו להגיע לגנים ולבית הספר בקלות. אחר הצהריים בילינו זמן רב במשחקים בחוץ עד שההורים היו קוראים לנו לחזור הביתה לארוחת ערב. התושבים בשכונה היו עלים מארצות שונות כמו מרוקו, טוניס, פולין, צ'כיה ועוד. חברתי הראשונה הייתה צילנה, שהגיעה מרומניה. ביליתי זמן רב בביתה, נקשרתי גם לאמה שבישלה אוכל רומני מעולה. אנחנו חברות עד היום. אבי עבד כגזרן - מקצוע אותו למד בילדותו בבית החרושת של הוריו, בלודג' שבפולין. בעיר זו הייתה תעשיית טקסטיל משגשגת. לאחר יום עבודה עבודה ארוך מצא אבי זמן לעזור לי בהכנת השיעורים ולצייר פלקטים לבית הספר. גם בשנים הקשות שלאחר קום המדינה - ההורים שלחו את ילדיהם לחוגים. ניגנתי על פסנתר - מורתי היתה עולה ממצרים. השתתפתי עם חברותיי בחוג לבלט כשהמורה היתה עולה מצ'כיה. למדתי בבית הספר היסודי דוד ילין, שהיה לו יעוד חקלאי. גידלנו פירות, ירקות ותרנגולות. עברנו קבוצה של חברות מבית הספר העממי לבית הספר התיכון "אליאנס" שברמת אביב, בבית ספר זה הכרתי את סבא רמי. כשהתחתנו ,נסענו ללמוד בבולוניה שבאיטליה. סבא למד רפואה ואני - ביולוגיה.…
איך התנהלו החיים בירושלים
גרנו בשכונה בירושלים הנקראת "המושבה הגרמנית" בשכונה שלנו גרו: נוצרים, ערבים וכמובן יהודים. כולם גרו יחד באהבה ובשכנות מאוד מאוד טובה. תמיד אחד עזר לשני כשהיה צריך עזרה, הם השתתפו בשמחות שלנו,…