בתקופתי כילדה לא בכל בית היה רדיו, אבל בביתי היה. מכיוון שגרתי מול בית הספר, במהלך משפט אייכמן המורים באו לביתי בשביל לשמוע את המשפט
הייתה לי ילדות מאושרת, למרות שלא היה לנו כלום, לא היה חסר לנו כלום!
בהתחלה של הנישואים לא ידעתי לבשל, ניסיתי להכין פסטה ולא היה אפשר להוציא אותה מהסיר
סבתא רבקה לא הייתה משאירה את הילדים בגן, אלא פשוט מביאה אותם אלינו הביתה, דואגת להם, מקלחת אותם ומאכילה אותם עד שאספו אותם
למרות שעברה הרבה בחייה, ליבה של סבתי תמיד היה מלא חסד ואהבה
במשפחה שלי לא דיברו על יהדות, זה היה נושא סגור. רק לפעמים שמעתי שיחות של מבוגרים, אך תמיד זה היה בלחש
חלומי הוא לחזור לביקור ברוסיה
לסלוח ולא לשמור טינה, ובעיקר - תמיד תמיד לשמור אחד על השני
את הלילה הראשן עברתי לאור עששית נפט במחנה עולים לקול יללות תנים שהסתובבו בתוך המחנה
לא משנה מה קורה, אל תוותר בחיים, גם אם אתה לבד בחיים
מתוך:
חיים אמרליו והכלבים
כי נדרו נדר...
לזכור ולעולם לא לשכוח...
"עם ישראל חיי!!! אחים זה לזה."
מתוך:
עלייה, תקומה והישרדות
אני זוכרת את ילדותי לטובה, תמיד עם משפחה ובית חם, אוהב ודואג לכולם.
מתוך:
שמחה משיטה
התמקדו תמיד באלה שקרובים לכם ביותר, כלומר משפחתכם, ונסו ליצור נועם ויחסים טובים ביניהם
להופיע ולהיות על במה היה בית הספר האמיתי, זה לימד אותי המון על המקצוע. איך לצבור ביטחון עצמי, להבין מה אני רוצה לשיר ואיך
מתוך:
חייה של אילנית
סבתא נהגה לצאת לטיולים עם ילדי הגן ואהבה לספר סיפורים ועוד הרבה פעילויות מגוונות
אני זוכר היטב את השירים והמנגינות שנוגנו שם, שירים שחדרו ללב, מנגינות שנגעו בנו ועשו אותנו מאושרים.
מתוך:
סיפור החיים של סבא חיים
"עם קום המדינה היה ענף ייצור ההדרים מספר אחד של היצוא לחו"ל של מדינת ישראל".
מתוך:
חקלאות כאן – מולדת כאן
רוב האנשים רצו לחזור לעיראק, היה מאוד קשה בשער העלייה. למשל, על מנת לקבל ארוחה הם היו עומדים עם צלחות כדי לקבל אוכל
הרושם הראשוני שלי כאשר ירדנו מהמטוס בישראל היה: חום אימים וחוסר אוויר
כאשר משקיעים במשפחה ובילדים זוכים לנחת מהם
מלחמת ששת הימים נילחם סבי בצפון רמת הגולן, והשתתף בשחרור אזור הבניאס. במלחמת ההתשה היה במוצבים בתעלת סואץ במארבים וסיורים אין ספור
מתוך:
סבא אריה ומלחמות ישראל
עליתי על עץ תאנה עתיק ומסועף שגדל מול ביתנו ואמרתי בליבי, כאן אסתתר
מתוך:
"לרדת מהעץ"
ביום השלישי לשייט ראינו באופק את ישראל, את אורות חיפה והתרגשנו מאוד. שמחנו ושרנו
מתוך:
המסע מאוקראינה לישראל
הילדים יודעים לבד מה לעשות עם חייהם באופן אישי ולא צריך להתערב להם
קחו את החיים ביותר רצינות וצריך לתעד ולרשום הכל וכך זה נשמר לדורי דורות
בחצר הצריף היו עז וכמה תרנגולות וכל בוקר הלכתי לחלוב את העז ולהביא חלב וביצים לאמא
מתוך:
המשפחה של סבתי אסתי מנדל
יש לי חיים עם הרבה פרידות והתחלות חדשות...
מתוך:
מדור הסבים לדור הנכדים
אל תדחה למחר מה שאתה יכול לעשות היום, במיוחד ספורט
כאשר תעשו מעשים טובים, גם לכם יהיה טוב
אני ובעלי החלטנו להישאר ברוסיה, אולם הגעגועים שלנו היו קשים וגם המצב הכלכלי, ולכן אחרי כשנתיים , החלטנו לטוס לילדים בישראל
מתוך:
החיים של סבתא לודמילה