השירות הצבאי הציב לי פרופורציות בחיים, וגרם לי להבין מקרים שונים שקרו לי
מתוך:
מברית המועצות לחיים בארץ
בבית הספר הייתה מסעדה אבל לא כולם יכלו לשלם עבורה ומרגלית הייתה מריחה את האוכל ונשארת רעבה
מתוך:
סבתא שלי – מרגלית פיטוסי
כשהחיים נותנים לך לימונים תעשה מהם לימונדה
במהלך שהותי במנזר ביה"ח הם רצו וניסו להמיר את דתי, כל ערב היה מגיע כומר לחדרי, למרות שהוא ידע שאני יהודי
מתוך:
הגנרל ששינה לי את החיים
שאתה צעיר, תתמקד כמה שיותר בלמידה, זה הבסיס לחיים,
הוא ראה שאני פנויה אז הציע לי לרקוד איתו והסכמתי.
עברתי דברים קשיים בעלייה אבל הרצון להגיע לישראל היה חשוב מאוד עבורי וחלמתי להגיע לירושלים עיר הקודש ולחיות בארץ.
מתוך:
חייה של אמי באתיופיה
אנחנו במשפחה שומרים שבת וחגים ויש לנו המון זמן איכות ביחד, שבת זה היום הכי מהנה.
מתוך:
חייה של אמי באתיופיה
"...המעברים בין הדירות , בתי הספר והשכונות היו קשים אך עם הרבה אופטימיות , תקווה ורצון טוב למדתי להסתגל וליהנות..."
שלמה, היום אתה בן 13. בוא אני אראה לכך איך מניחים תפילין ואיך מתפללים
מתוך:
שלמה עמרם – סיפור חיים
קשה יש בלחם וגם אותו אוכלים!
סבא שיחק שחמט ברמה גבוהה ואהב לשחק איתי, הוא לימד אותי לשחק עוד בגיל 5 – 4
היה מדריך אחד, קראו לו ניסים, הוא אף פעם לא התייאש ממני. היה לו אכפת ממני למרות שהייתי מופרע
מתוך:
דותן מעודה – סיפור חיים
כיום יש לי ברוך השם שמונה נכדים בריאים ויפים שהם כל העולם שלי
מתוך:
המסע מקזבלנקה למושב
בחגים ובמועדים היהודים שמרו על השבתות והחגים, והם היו באים לקיים את מצוות בית הכנסת, למרות שלא ידעו את התורה.
פעם הכל היה מאוד צנוע
החליט לעלות לארץ ישראל, כחלומו של כל יהודי בעולם לעלות ארצה
בשנה בה התחתנתי נולד בני עמי ולאחר שנתיים ושבועיים נולד בני השני ליטני
מתוך:
סיפור החיים של אסתר משה
יש להקנות לאדם חופש פעולה תוך לקיחת אחריות אישית
כילד אהבתי מאוד ללכת בערבי שבת אחרי המפגש בסניף, ל"טיש" אצל האדמור ממודז'יץ
ממליצה מאוד לכל תלמיד/ה לחוות את החוויה המעצימה שאני חוויתי עם סבתא שלי.
ההוואי החברתי היה בעיקר סביב השכונה, המפגשים הפיזיים, הקרבה ומשחקי הרחוב
פער בין בנים לבנות היה מאז ומתמיד, בחברה הספרדית הבן במעמד גבוהה במשפחה.
צריך להנות מהדברים הפשוטים גם מתפוח אדמה סביב המדורה. ארוחות לא חייבות להיות גורמה. העיקר זה החברה ביחד.
החוויה שלי מהעלייה לארץ שאני לא אהבתי את תהליך העליה לארץ
"בייעוץ והכוון להכשרה בתחום הטכנולוגי, והובלת התלמידים לרכישת סיווג מקצועי בתחום הלימודי- עד לסיום הלימודים".
שלנין נפטר לא קברו אותו, אלא החליטו לשמר את גופו המת עם שעווה, שמו אותו במאוזוליאום, הנמצא במרכז הכיכר האדומה במוסקבה
סבא תמיד אומר לי כשאני עצובה: "אל תדאגי, מחר יום חדש
מתוך:
ילדותי בחיפה – דוד רחמים
אם תהיה לי הזדמנות שנייה להתחיל הכל מההתחלה – אבחר שוב להיות עיתונאי כותב. אני לא רוצה לעשות שום דבר שונה, רק את זה
מתוך:
הילד שחלם להיות עיתונאי
החיים הם לא פיקניק