חיינו בצניעות ולא היה חסר לי דבר, לא חומרי, לא כלכלי וגם לא רגשי
אבא שלי לא יכל היה לשאת שלא יהיה לי אוכל, הוא זכר כל הזמן איך לא היה לו אוכל בתקופת השואה
מתוך:
הסיפור של אביבה פומרנץ
אחרי הניצחון במלחמת ששת הימים, חשבנו שאנחנו הכי טובים במזרח התיכון
מתוך:
סיפור המלחמה של סבא
החלטתי שאני רוצה להתנדב לצנחנים ואכן כאשר הגיע מועד הגיוס לצה"ל התנדבתי לצנחנים לגדוד 890
מתוך:
צניחת הראווה שלי
היום אנחנו לא יכולים לדמיין עולם ללא חשמל, אבל גם לפני שהיה חשמל, הייתה לי ילדות מאושרת
בחיפה הורידו אותנו למחנות עולים, כל התקופה הזו הייתי עם אבי, אחי ואמי נשארו באלג'יר
מתוך:
סיפור החיים של סבא פרץ
בחיינו יש לנו חלומות ותוכניות. את חלקם אנחנו מגשימים והשאר נשארים בגדר החלומות. אבל המשפחה והקרובים גורמים לנו הנאה וחוויות
למדתי מאמי לתת בידיים רחבות ומכל הלב
מה ששנוא עליך אל תעשה לחברך
לאבא של סבתא קראו שלום בן עמי אחרי העברות. לפני העברות קראו לו סאלם בעייבע
אני הייתי בת 10, לקחו לי את העגילים הקטנים שהיו לי על האוזניים
מתוך:
העגילים של ברטה
באשדוד יש הרבה רוסים ושומעים כל הזמן דיבור ברוסית. אנחנו חשבנו שזו עברית כי לא הכרנו את השפה
גם ממעט אפשר לצמוח
מתוך:
מבצע סבתא – בתי כהן
לא תמיד כל החלומות מתגשמים, אבל עדיין אפשר לחיות חיים מאושרים עם חלומות אחרים.
מתוך:
החלום של סבא
בתיה מספרת שבקיבוץ "התחילה לחיות". משפחה מהקיבוץ אימצה אותה והיא הרגישה אהובה
הסייענים העבירו אותם ברכבים חשאיים באמצע הלילה
.מספרים שהמלך קרול הגיע בכבודו ובעצמו לביקסאד כדי להכירם. בביקור הוא העניק במתנה לאם המשפחה שרשרת זהב ארוכה וכל אחד מ-14 ילדי המשפחה קיבל חלק משרשרת זו. חלקים משרשרת זו שמורים עד היום אצל הצאצאים.
מתוך:
ממחנה העקורים לארץ ישראל
היהודים התארגנו במחתרת לעלות לישראל. הם נאלצו להשאיר את כל רכושם, ביתם והעסקים שבהם עבדו והתפרנסו, ולא הותר להם להביא עימם כסף, תכשיטים או כל ציוד אחר. הם נאלצו לנטוש את עיראק ולברוח לארץ.
גדלנו בתקופה שלא היתה לנו טלויזיה, לא חוגים ולא הרבה צעצועים, אבל בכל זאת ידענו להשתולל וליהנות.
מתוך:
החיים בגבעה
חשוב לספר על חיים וייצמן ז"ל, אדם חשוב בהיסטוריה של מדינת ישראל ושל העיר רחובות.
מתוך:
החיים בגבעה
סבתי עלתה לארץ בעלייה הגדולה של יהדות בבל, באפריל שנת 1951, ביחד עם כל בני המשפחה המורחבת. השנים הראשונית היו קשות, המדינה הייתה צעירה ועניה.
מתוך:
סבתי רחל -תולדות חייה
סבתי, טובה, נולדה בשנת 1947 במחנה העקורים ברגן- בלזן שבגרמניה. מחנה שהיווה "קיבוץ" הכשרה לעליה לארץ ישראל.
מתוך:
סיפורה של סבתי ומשפחתה
לאחר כשנה התחתנו, בתאריך שרשמתי כיום הולדתי. מאז ביום זה אנו חוגגים את שני האירועים ביחד.
"אני מקווה שהערך שהילדים והנכדים ילמדו מהתנהלות חיי המשפחה שלנו הוא ערבות הדדית".
מתוך:
סבתא קציעה מספרת לתמר
היום, כאדם בוגר אני מבין את המשמעות של מלחמה ורקטות. כשהייתי ילד לא היה לי מושג מה זה
מתוך:
מלחמת ששת הימים של סבא
פעילותי הפוליטית והמעורבות החברתית שלי כנער, ראיית האחר, הרצון לעזור ולתרום לחברה הובילו לעסוק בחינוך.
שלא כמו היום שמשחקי הילדים נקנים בחנויות, את כל המשחקים בהם שיחקתי עם חבריי בנינו לבד
סבתא סיפרה לי שגדלה בבית מאוד ציוני, דבר שעזר לה להחליט לעלות לישראל. בכיתה ה' הצטרפה סבתא לבני עקיבא ושם מצאה את יעודה.
מתוך:
העליה מארה"ב לקיבוץ
אנשים עזבו את ביתם ועברו לא"י, נדרשו לבנות את הארץ ואת חייהם מחדש. נתנו יד להגשמת החלום של הקמת המדינה.
תוך זמן קצר למדתי את השפה העברית ובבית התעקשתי לדבר עברית עם הוריי וכך גם הם למדו.