שמחתי להעביר לנכדותיי היקרות מעט מזיכרונותי.
מתוך:
זיכרונות ילדות ממבצע קדש
חונכנו לכבוד, ויתור ועזרה לזולת. וכך אנחנו ממשיכים לחנך ומאחלת שגם נכדיי ילכו בדרך הזאת.
מתוך:
ילדות במושב אחוזם
סבתא שלי מאוד רצתה לעלות לארץ ישראל. היא רצתה שהבנות יגדלו במקום בטוח.
"תמיד הסתכל על חצי הכוס המלאה"
מתוך:
תולדותיה של סבתא רחל
עדיף לחיות בארץ בדוחק מאשר בגלות ברווח
מתוך:
העליה ממרוקו
"להיות תמיד בשימחה"
מתוך:
זיכרונותיה של חביבה
טעים
מתוך:
סיפור חייה
סבי וסבתי עדיין אוהבים את מרוקו מאוד
מתוך:
"אדם תבנית נוף מולדתו"
"ואשא אתכם על כנפי נשרים, ואביא אתכם אלי" -
"עם שאינו מכבד את עברו, הווה שלו דל ועתידו לוט בערפל"
משפחה זה הכי חשוב
מתוך:
סיפור חייה של רחל
שורשים דרכי אבות.
מתוך:
דור לדור יביע אומר
לא היה ציטוט
שאיפות גדולות וחלומות גדולים הם הגורמים להצלחה
מתוך:
סיפור חייה של זקלין לוי
אבא של סבתא היה צמחוני וזה היה נדיר באותה תקופה.
מתוך:
אהבה על שני גלגלים
חשוב לזכור ולהעריך את החלוצים בוני המדינה.
מתוך:
הוריי החלוצים
סבתא האמינה בכל כוחה שבעלה עדיין חי, דבר שהתברר כנכון. האמונה להיאחז בה ולא לוותר
מתוך:
תחיית המתים
"תודה על כל מה שבראת, תודה על מה שלי נתת"
צריך להעריך את המשפחה, כי להם, כילדים של ניצולי שואה, לא היתה משפחה גדולה
מתוך:
תולדות משפחת רייכטלר
הורי חינכו אותנו לאהבת הארץ ולא במקרה אני ומשפחתי היינו ממקימי הישוב שילה
מתוך:
עוד נמשכת השרשרת
זכיתי להכיר הרבה תיירים, צליינים שהגיעו לטבריה בדרך לנצרת, ראשי ממשלות ונשיאים מארץ ומעולם.
מתוך:
אהבה באגם כנרת
ההיכרות בין גבי וביני התחילה במלון בו עבדנו עם הרבה קינוחים טובים מהמטבח ושחייה...
מתוך:
אהבה באגם כנרת
קיבלנו טלפון מאדם שגם חיכה כמונו. מסתבר שגבי זרק פתק מהמשאית שנסע בה.
מתוך:
אהבה באגם כנרת
אבל האהבה הגדולה שלי היא כדורסל, שיחקתי בנוער של הפועל תל אביב בשנים (1952 -1960) .
מתוך:
בין גרמניה לישראל
בשנת 1973 עלינו שוב ארצה, חודש לפני פרוץ מלחמת יום הכיפורים.
מתוך:
בין גרמניה לישראל
היינו משחקים בחוץ המון זמן והיינו מבקרים אחד את השני בבתים.
מתוך:
זו ילדותי הקסומה
לא ידענו מה זה פחד, היינו שדים אנחנו.
מתוך:
זו ילדותי הקסומה
אידאלים הם מעל הכל, וחשיבותה של בני עקיבא בעולם הוא גדול
אינסיו ומשפחתו היו חלק מקהילת יהודי פורטוגל המורכבת מצאצאים של בנים למהגרים הראשונים ממרוקו וגיברלטר
למרות ההקצבה, לא היינו רעבים אף פעם ולא הרגשנו שחסר לנו משהו