הגיע לביתנו שליח מישראל, הוא היה איש גבוה ומרשים שדיבר צרפתית שוטפת ושוחח עם הוריי על ארץ ישראל ועל כך שישראל היא המקום הבטוח לגדול בו
נדדתי ולבסוף המקום שלי הוא במדינת ישראל.
נישואין זה לא זוג גרביים שקונים וזורקים, זהו קשר לכל החיים, לא מתחתנים מרחמים!
כשהייתי בפנימיה ואימא היתה מגיעה לבקר היו מלבישים אותי בבגדים חגיגיים לכבוד הביקור. לבשתי מכנסי צמר קצרים עם כתפיות
מתוך:
עמוס והים – סיפור חיים
אני הרגשתי טוב שאני למדתי על ההיסטוריה של סבא שלי וזו הייתה חוויה משפחתית מהנה
סבא רבא שלי, לא ויתר - הוא היה נחוש להגיע לישראל.
שנמשיך להיות משפחה מאוחדת, ושילדיי ימשיכו לחיות עם הערכים שנתתי להם וחינכתי אותם על פיהם
חשוב היה לנו לחנך את ילדינו לאמונה ובטחון בה', ערכים שחשוב להקנות לילדי הדור הזה
ההורים שלנו חינכו אותנו לאהבה וכיבוד אחד את השני
זו השנה השנייה שאני משתתפת בתוכנית קשר הרב דורי
ההורים היו שומרים עלינו כמו ששומרים על אתרוג, שלא נצא סתם עם בחורים
.
המכתב הוא חפץ מאוד משמעותי עבורי, זהו מכתב מאבא שלי ז"ל למשפחה במושב מרחביה
אנו חיים בישראל כבר קרוב ל- 30 שנה, התחברנו לארץ הזאת ולא רואים את עצמנו חיים במדינה אחרת.
מתוך:
סבתא שלי ילנה ברברמן
עברתי קורס קצינות של פיקוד העורף כמפקדת שטח לישעת חירום השתחררתי בדרגת סג"ן .
מתוך:
זאת הדרך שלי
לאורך כל שנות עבודתי, מצאתי זמן להתנדב ולתרום בפעילות בארגון וראייטי במחוז צפון, בעזרה לילדים עם צרכים מיוחדים
אימא נהגה לבוא להוציא אותי מהגן ובידה אחזה באשכול דובדבנים אותם קשרה באמצאות חוט למקל וכך נוצר אשכול יפהפה, ממש תאווה לעיניים
לא היו מצלמות להרבה אנשים, אני זוכרת למשל שלדוד שלי הייתה מצלמה והוא זה שצילם את התמונה שלי בתור ילדה
חמש אבנים היה משחק בין שני ילדים ובו 6 מהלכים. במסגרת המשחקים השונים שהיו זה היה המשחק האהוב עליי מכולם
למדתי מסבתא שלי שתמיד טוב להתנדב כי זה עושה טוב על הלב לתרום ולהיות בצד הנותן
מתוך:
התנדבות בקיץ בקיבוץ גבע
חייך אל העולם והעולם יחייך אליך בחזרה
מתוך:
היה הייתה ילדה בירושלים
עליתי לארץ בשנת 1971. הייתי רק בת 17 וחצי. עלית לארץ לבד.
קרובי משפחה היה משהו שלא הכרתי לפני כן, לכן נהניתי מאוד להיות חלק ממשפחה מורחבת
כישלון הוא מקפצה לדברים יותר מוצלחים
לעיתים עבדנו בשעות המוקדמות של הבוקר ואחר כך הלכנו ללמוד בבית הספר
אולי הפסדת בקרב, אבל לא במלחמה
מתוך:
סבא זאביק הצוללן
לא היה לכולנו הרבה, אבל לא היה חסר כלום
למרות הקשיים, אנשים היו שמחים
המסר החשוב שלמדתי זה להיות חזקה
כדי להשתתף במסעות וטיולים היינו צריכים לעבוד בסופי שבוע בקיבוצים