חפש לפי:
ביה”ס / ישוב
נושאים
ארץ מוצא

מאגר סיפורי מורשת

אוצר אנושי מתוכנית הקשר הרב-דורי

תהיו גאים במי שאתם ומאיפה באתם
מתוך: מסעות
כאשר עמד לעלות למשרד, ניגש אחד העובדים שהיה ערבי ואמר: "אדון ברנס אין לך ממה לפחד, הגרמנים עזבו.
מתוך: טוניס תחת הכיבוש הגרמני
למשל בר מצווה עשו לכל הכיתה יחד. בבר מצווה הם היו נכנסים לנוער העובד והיה להם טקס גדול של כל הקיבוץ, והם היו צריכים ללכת על שני חבלים שמראים על אומץ.
מתוך: החיים בקיבוץ לחוף הכנרת
יום אחד אני והחבר הזה (רפי)  לקחנו בלי רשות את הג'יפ הצבאי האפור מהבסיס ונסענו לאזור הירדנים, כדי לרגל קצת, אך פתאום ראינו מולנו ירדנים
מתוך: סבא שלי במלחמת ששת הימים
אני זוכר כשכשהייתי ילד, אכלנו באירועים  מיוחדים קוסקוס עם תבלינים ממותקים, קציצות דגים, או קציצות בשר עם אפונה, וכמובן ממתקים שונים. בחג המימונה אני זוכר בעיקר את טעם הזבן
מתוך: ילדות בירושלים ובגרות בחיל הים
לא חשבתי שבשנת 1973 לאחר סיום בית הספר, אתקבל לאוניברסיטה למסלול הוראה, כדי להמשיך עוד דור של מורים (ההורים שלי היו מורים: אמא מורה לבית ספר יסודי ואבא מורה לכימיה). האם חלמתי פעם שמתישהו אחיה בישראל. כמובן שלא.
מתוך: סיפור העלייה של אולגה פיסרבסקי
אנחנו, אנשי הכבאות הגענו במהירות למקום הרעש, זיהינו את המבנים שניזוקו, ומיד התחלנו לחפש אנשים לכודים. המבצע היה ארוך וקשה. הוא נמשך שעות ארוכות
מתוך: רעידת אדמה נדירה בצרפת
קשיים זה דבר שיש לכולם ולנו יש גם. בגלל זה את הקשיים צריך לעבור ואם אפשר בכבוד. בן אדם צריך תמיד להישאר צעיר ברוחו, ולא לחשוב על הזקנה.
מתוך: מאוקראינה לארץ ישראל
הלינה המשותפת פגעה בקשר בין ההורים לילדיהם... השיטה לא הצדיקה את הציפיות שתלו בה ופגעה גם בחזקים והאמידים שבינינו.
מתוך: המאבק על הלינה המשותפת
לראות טוב בכל דבר ולהאמין בטוב. עם אמונה זו עברתי את חיי בשמחה. ואני מקווה שכל צאצאיי יאמצו זאת
מתוך: תקומה – אילנה בן דוד
גם כשאין - אף פעם לא להגיד שאין. מחשבה יוצרת מציאות, כשלא היה תמיד אמרתי - יש הכל, ברוך השם
מתוך: אישה קטנה מתימן
אני זוכר את הבריכה במקום ואת בית הקולנוע בו הייתי עוזר למסריט להעביר את סרט התרגום. אני זוכר שבפורים ארגנו עדליידע, התחפשנו וישבנו בקרונות, שטרקטור הסיע אותם ברחבי היישוב
מתוך: ילדותו של סבא גבי איתן
כשבגרתי עדיין היתה בקיבוצנו לינה משותפת, והייתי פוגשת את ההורים של רק בשעה ארבע אחר הצהריים ומבלה איתם עד שבע בערב. בשבע הייתי חוזרת לבית הילדים לאכול ארוחת ערב.
מתוך: סבתא חדווה ובית הילדים
האישה הצוענייה דיברה המון ובקול נעים, והציעה לגלות לי את העתיד שלי. הייתי מאוד מסוקרנת והסכמתי.
מתוך: הפגישה עם "מגדת העתידות"