מאגר סיפורי מורשת

אוצר אנושי מתוכנית הקשר הרב-דורי

מצה
מַצָּה היא מאפה העשוי מבצק של אחד מחמשת מיני דגן או יותר, שלא החמיץ. המצה מכונה בתורה גם "לחם עוני", כנראה בשל העובדה שהייתה מאכלם של עניים בימות השנה. המצות מוזכרות בתורה ובמקורות יהודים שונים, אך שני המקומות המרכזיים שבהם ניתן להן ביטוי רב, הם חג הפסח (המכונה בתורה על שם המאכל: "חג המצות"), וכן בבית המקדש, שבו הייתה המצה אחד המאפים הבאים בתור קורבן מנחה. אחת ממצוות הפסח היא אכילת מצה בליל הסדר, כזכר ליציאת מצרים. (ויקיפדיה)
מתוך: סיפור החיים של סבתא רבקה דוד
מצה בריי/מצה בראן/ מצה ברייט
מצה בריי (מיידיש : "בלילת מצה") היא מאכל אשכנזי מטוגן הנאכל בעיקר בפסח. מורכב משברי מצה וביצים. לשמה של המצה בריי גרסאות רבות. בעברית היא נקראת לפעמים מצה מטוגנת או מצייה. בחלק מקהילות מזרח אירופה, כגון יהדות אוקראינה, נקראת געפרישטע מצה, כלומר "מצה לחה".
מתוך: היה לנו כיף גם בלי צעצועים…
מצה שמורה
מצה שמורה היא מצה שבמהלך הכנתה נעשתה שמירה מיוחדת על מנת שלא תחמיץ, ולא רק שלא החמיצה "במקרה". כיום מקובל להגדיר כמצה שמורה רק מצה שנאפתה מחיטים השמורות ממגע מים משעת הקצירה; בנוסף, מצת מצווה צריכה גם אלמנט נוסף של שמירה דהיינו צריכה להיות גם "לשמה", כלומר, הקציר והשמירה על המצות ייעשו לשם מצוות אכילת מצה, ולא לכל מטרה אחרת. (ויקיפדיה)
מתוך: סדר פסח בבית סבתא רבתא שמחה חייט
מצה שמורה
היא כינוי למצות מהודרות שנאפו מקמח שנשמר בהקפדה מיוחדת שלא יבוא במגע עם מים כבר משעת הקצירה. אף שישנם רמות שונות של 'מצה שמורה', מקובל כיום לכנות 'מצה שמורה' רק מצות שנשמרו ממגע עם מים כבר משעת קצירת החיטים.
מתוך: ילדות בצל מלחמת העולם השנייה
מצה שמורה
מצה שמורה היא מצה שבמהלך הכנתה נעשתה שמירה מיוחדת על מנת שלא תחמיץ, ולא רק שלא החמיצה "במקרה". ישנן דעות שונות בגמרא ובפוסקים בשאלה מאיזה שלב בהכנת המצה יש לשמור עליה כדי שתחשב "מצה שמורה". (ויקיפדיה)
מתוך: סיפורה של מפית למצות שמורות של פסח
מצה שמורה
מצה שמורה היא מצה שנאפתה מחיטים השמורות ממגע מים משעת הקצירה. הקציר והשמירה על המצה ייעשו לשם מצוות אכילת מצה, ולא לכל מטרה אחרת.
מתוך: הכנת מצה שמורה במרוקו
מצה שרויה
מצה שרויה- ביידיש: געברוקט) היא מצה שהושרתה במים, או מאפה שנאפה מקמח מצה שנשרה במים. בקרב מרבית קהילות החסידים נהגו שלא לאכול בפסח מצה שרויה, מחשש שמא יש בתוך המצה קמח שלא נאפה דיו, או שנדבק על גבי המצה מעט קמח, ואז הקמח יחמיץ [1] על אף שהקמח לאחר האפייה לא מחמיץ שנית.
מתוך: סבתא משחררת אסיר מסיביר
מצה שרויה
ביידיש: "געברוקט") היא מצה שהושרתה במים, או מאפה שנאפה מקמח מצה שנשרה במים. בקרב מרבית קהילות החסידים נהגו שלא לאכול בפסח מצה שרויה, מחשש שמא יש בתוך המצה קמח שלא נאפה דיו, או שנדבק על גבי המצה מעט קמח, ואז הקמח יחמיץ על אף שהקמח לאחר האפייה לא מחמיץ שנית. לגבי קמח מצה, ישנו חשש נוסף, שמא עמי הארצות יחשבו שזהו קמח חיטה וישתמשו בקמח חיטה בפסח.
מתוך: שמירת התורה באמריקה מתוך גאווה יהודית
מצה שרויה
מצה שנרטבה במים נקראת מצה שרויה. היות ויש חושש שמא נשאר מעט קמח שלא יתערב כראוי עם המים, וכעת על ידי הרטיבות של המים תהיה פעולת החמצה. בחב"ד מקפידים שלא יהיה מצה שרויה. לכן יש לכסות את המצות שנמצאות על השולחן כדי שלא ירטבו. מקפידים גם שלא יפלו פירורי מצה לתוך סלטים או מרק שבסעודת ליל הסדר או שאר סעודות חג. בקרב משפחות רבות אוכלים את המצה לתוך שקית ניילון כדי לשמור ולהיזהר.
מתוך: סבתא בפעילות ללא הפסקה
מצהברייט
חביתית מצות. איך מכינים: שמים בתוך כערה מצות שבורות ואחר כך שמים ביצים כמה שצריך לפי הכמות מצות ואז שמים קצת חלב ומערבבים את הכול ביחד ומטגנים.
מתוך: סודות מפעלי ים המלח
מצובה
צּוּבָה (המכונה גם מַצּוּבָּה) הוא קיבוץ בגליל המערבי, 550 מטר דרום מזרחית ליישוב שלומי ו-4.5 ק"מ מזרחית מן הים בקו אווירי. השייך למועצה אזורית מטה אשר. הקיבוץ שוכן מדרום לבקעת שפע, כ-2 קילומטרים דרומית לגבול עם לבנון. מצובה נקרא על שם העיירה "פי מצובה", הנזכרת בברייתא דתחומין שבתלמוד ובכתובת רחוב כעיירה בתחום צור, לעניין מצוות התלויות בארץ, ושמה השתמר בשם החורבה שמצפון לה. (ויקיפדיה)
מתוך: משא חיי
מצודת אקרמן
נמצאת באוקריאנה [מחוז אודסה] בעיר אקרמן שנמצאת בחבל היסטורי בוג'אז [דרום בסרביה] ושוכנת בסמוך לים השחור.
מתוך: היתומה האמיצה
מצודת הבופור
מצודה צלבנית הסמוכה לכפר ארנון בדרום לבנון באזור המכונה 'רכס עלי טאהר'. פרסומה של המצודה בישראל בא כתוצאה מהיותה נקודה אסטרטגית, ששימשה את ארגון הפת"ח בשנות ה-70 עד מבצע שלום הגליל, ולאחר מכן נקודה חשובה בשרשרת מוצבי צה"ל ברצועת הביטחון בלבנון, עד לנסיגה מלבנון בשנת 2000. כיום מחזיק במקום ארגון הטרור השיעי-אסלאמיסטי חזבאללה. (ויקיפדיה)
מתוך: עם ישראל חי