ילדות בכפר סבא
שמי ברכה נקראתי על שם קרובת משפחה של אמי כדי להנציח אותה כי אמי וסבתי מאוד אהבו אותה. נולדתי בכפר סבא בשנת 1953 כי הורי גרו ברעננה בצריפים אחרי שעלו…
זיכרונות ילדות של סבא אברהם מרחביה ירושלים 1950
סבא אברהם נולד בשנת 1943 בשכונת רחביה בירושלים והוא מספר על ילדותו בעיר. סביבת החברים של סבא כללו פעילות סביב צריף הצופים, שהתקבל מתרומה לשבט מצדה והיה מרכז המפגשים של…
הקליטה וקשייה
נולדתי בפרס בעיר הבירה טהרן בשנת 1942. אני זוכרת שהייתה אז אנטישמיות גואה והגויים התנכלו לנו על כל צעד ושעל. הייתי ילדה נאה עם שיער בלונדיני ארוך שאימי נהגה לקלוע לי…
אהבת ארץ ישראל והאדם
הסיפור של סבתא, רבקה שגיא שנת 1937, סבא רבא שמואל בעיירה בפולין, עוזב את לימוד התורה והוא מצטרף לקבוצת נוער יהודי שמטרתם ציונות וביקור בארץ ישראל, בשנת 1939, סבא שמואל בן…
רבקה בן בסט מלניק
בית ההורים קוראים לי רבקה על שם סבתא שלי. נולדתי בבולגריה בעיר פלובדיב. כשהייתי בת חצי שנה עלינו לארץ בשנת 1949, וגרנו בבית ערבי. יש לי אח בכור וגרנו בחדר אחד,…
אני אדם שיש לו הכול ומה שיש לי שווה יותר מכל האוצרות שבעולם.
ילדות והתבגרות נולדתי בשנת 1944 ברמת השרון, עיר בישראל שנקראה אז פלסטינה. היה לי אח גדול ממני בחמש שנים. גרנו בבית משותף עם שתי משפחות. לכל משפחה היה מטבח וחדר…
אהבה ראשונה ו... אחרונה
סבתא רינה מספרת: נולדתי בישראל בעין השופט, שירתי בצבא בחטיבת הצנחנים בתור סמלת סעד (משקית ת"ש).למדתי באוניברסיטת חיפה במדעי החברה, ועסקתי 22 שנים בארכיונאות. לפני הארכיונאות עסקתי 17 שנים בניהול אירגוני.…
ישראל קיבוץ גלויות
שמי נועה גוזלן – אני משתתפת בתכנית הקשר הרב דורי ומביאה את תיעוד סיפורה של סבתי כרמלה גרינברג. שמי כרמלה גרינברג, שמי נבחר על ידי אבי. להורי קראו מרים ושלום.…
קורות משפחות אבני וסבתא לאה
הסיפור של סבתא לאה, מתחיל למעשה בסיפור של סבא רבא יוסקה ז"ל וסבתא רבתא שושי. סבא רבא, יוסקה, נולד בפולין בחבל זגלמביה בעיר סוסנוביץ, בשנת 1925. כשהיה בן 14, פרצה…
התאשפזתי שנה בבלינסון
זוריק שני, מספרת כך... בגיל 4 בטיול עם ילדי הגן, נפלתי על ערימת קוצי לימון כי ילד קוקו / מעצבן בשם צבי ז"ל, כיסה לי את העיניים. נפגעתי בברך מקוץ…
סיפורה של צביה פז, עולה מפולין וילדותה בארץ
שמי צביה. נולדתי אחרי מלחמת העולם השנייה בלודג' להורים ניצולי שואה שאיבדו את כל משפחתם. לסבים שלי היה מפעל טקסטיל גדול בעיר, מפעל אותו ירש אבי היות שכל שאר בני המשפחה נספו. מצבנו הכלכלי היה טוב, הייתה לנו דירה יפה, עוזרת ומטפלת. בקיץ, נסענו לעיירת נופש שבה היו בבעלותנו מספר בתים. עלינו לארץ בשנת 1950, באניית העולים "גלילה". באנייה, המיטות היו מסודרות בצורת מדפים על הקירות - כדי לאכלס הרבה עולים. בדרך לארץ אבי לימד אותי עברית מתוך ספר ילדים שהביא אתו. הורי ידעו עברית על בורייה כבר בפולין, והדבר הקל על השתלבותם בחיים בארץ ישראל. כשהגענו לארץ - גרנו במעברת אהלים, לאחר מכן בצריף ולבסוף עברנו לדירה משלנו בשכונת "הדר יוסף" בתל אביב. בשכונה לא עברו הרבה מכוניות כך שהילדים יכלו להגיע לגנים ולבית הספר בקלות. אחר הצהריים בילינו זמן רב במשחקים בחוץ עד שההורים היו קוראים לנו לחזור הביתה לארוחת ערב. התושבים בשכונה היו עלים מארצות שונות כמו מרוקו, טוניס, פולין, צ'כיה ועוד. חברתי הראשונה הייתה צילנה, שהגיעה מרומניה. ביליתי זמן רב בביתה, נקשרתי גם לאמה שבישלה אוכל רומני מעולה. אנחנו חברות עד היום. אבי עבד כגזרן - מקצוע אותו למד בילדותו בבית החרושת של הוריו, בלודג' שבפולין. בעיר זו הייתה תעשיית טקסטיל משגשגת. לאחר יום עבודה עבודה ארוך מצא אבי זמן לעזור לי בהכנת השיעורים ולצייר פלקטים לבית הספר. גם בשנים הקשות שלאחר קום המדינה - ההורים שלחו את ילדיהם לחוגים. ניגנתי על פסנתר - מורתי היתה עולה ממצרים. השתתפתי עם חברותיי בחוג לבלט כשהמורה היתה עולה מצ'כיה. למדתי בבית הספר היסודי דוד ילין, שהיה לו יעוד חקלאי. גידלנו פירות, ירקות ותרנגולות. עברנו קבוצה של חברות מבית הספר העממי לבית הספר התיכון "אליאנס" שברמת אביב, בבית ספר זה הכרתי את סבא רמי. כשהתחתנו ,נסענו ללמוד בבולוניה שבאיטליה. סבא למד רפואה ואני - ביולוגיה.…
הסיפור של סבתי על הטיול שעשתה מהים התיכון עד לכינרת
בשנת 1954 כשהייתי בת 13 בכיתה ו'1 בתנועת ''הנוער העובד'' בקריית חיים. אז הייתה מסורת שבכתה ו' בחופש פסח יוצאים לטיול ארצי (תלמידים מהתנועה בכל הארץ) שקראו לו "מים לים"…