מאגר סיפורי מורשת

אוצר אנושי מתוכנית הקשר הרב-דורי

אומץ הלב

להחליף תמונה
סבא שלי למד קיאקים ברומניה
יעקב ז"ל עלל חייו בגלות ועליתו לארץ, על האהבה והמלחמה

שברומניה בשנת 1942 כבן יחיד להוריו. במהלך מלחמת העולם השנייה הגרמנים לקחו את אבא שלו למחנה עבודה ואמו שמרה עליו לבד מכל משמר, כאשר הנאצים היו מגיעים לעיירה שלהם, היא היתה בורחת עם אויגן להתחבא ביערות. כאשר אביו חזר מהמחנה הוא חלה במחלה נוראית וקשה כתוצאה מהעבודה הקשה במחנה הכפייה. הוא נפטר כשאויגן היה בן עשר, ומאז הוא ואמו נשארו לבד.בתקופת ילדותו של אויגן, בה היהודים נרדפו באירופה, היה צורך לטשטש סממנים יהודיים, ובבית משפחת קליין היה אפשר למצוא, לדוגמא, את "החנוכיה המבלבלת" (שעד היום נמצאת ברשות המשפחה שלי). מה זה אומר? :"החנוכיה המבלבלת"

לכאורה מנורה העשויה מברזל יצוק וכוללת שמש ועוד 4 קנים, אם מסתכלים היטב ,ניתן לזהות כי מכל קן יוצאים 2 שפיצים ההופכים את המנורה לחנוכיה כשרה למהדרין .השפיצים משמשים להנחת הפתילים. המטרה היתה לבלבל את האויב שלא תתגלה יהדותם של היהודים .כידוע אירופה היתה יבשת  אנטישמית והיהודים שרצו לשמור על המסורת מצאו  דרכים נסתרות לבלבל את האויב ולהסתיר ממנו את  סמלי הדת. ועל כן החנוכיה המוזרה הזאת נקראה "חנוכיה  מבלבלת."
עד עכשיו קצת רקע, בואו נתחיל בסיפור האמיתי.ילדותו של אויגן הייתה לא קלה, כיוון שגדל בלי אבא וכבן יחיד. אבל היו לו הרבה רגעים של שמחה מהחברים הרבים שהיו לו. כשהיה אויגן נער התחיל לעסוק בספורט הפופולרי ברומניה – קיאקים.
לאט לאט התאהב בספורט הזה והחל להשתתף בתחרויות ארציות. הכוח הרב שהיה לו בידיים עזר לו, ובכל התחרויות שהשתתף, תחילה מול חברים שלו בנהרות, ולאחר מכן בתחרויות הארציות, תמיד ניצח. בגיל 16 התחיל להשתתף בתחרויות מקצועיות בכל רומניה. לאט לאט השם שלו הופץ בכל רומניה כיוון שזכה בהמון תחרויות.

בשנת 1961 הוא זכה בתחרות של כל אירופה בקיאקים, הוא זכה מקום ראשון והיה אלוף רומניה בקיאקים. כשהגיע לארץ הביא איתו את הידע על קיאקים והוא זה שהרים את ענף הקיאקים בארץ דרך המועדון 'הפועל'. עלייתו לארץ התחילה בקיבוץ בארי שם נשלח על ידי הסוכנות היהודית בכדי ללמוד עברית באולפן ושינה את שמו ליעקב, שם גם הכיר את הסבתא שלי, אלין שעלתה מתונסיה שבצפון אפריקה.
סבא ידע לדבר הונגרית, רומנית, גרמנית, רוסית והיידיש, וסבתא שלי ידעה לדבר צרפתית ואנגלית, זאת אומרת לא הייתה להם עדיין שפה משותפת איתה היו יכולים לתקשר טוב יותר. למרות המכשול של השפה, האהבה הייתה גדולה יותר וסבא החל ללמוד ולדבר צרפתית וכך הצליחו להתגבר על מכשול השפה ולהסתדר. אחרי האולפן ששניהם ידעו עברית טוב ויכלו להסתדר בישראל ששם מדברים רק עברית, הם עברו לגור בירושלים בדירה משותפת.
אחרי זמן מה שסבא שלי למד באוניברסיטת העברית בגבעת רם, הוא קיבל צו 8 והתגייס לצבא הגנה לישראל, שלחו אותו לעשות קורס של חובשים קרביים וככה שירת עד סוף חייו. בו זמנית הסבתא שלי עבדה במפעל פרידמן בתור יבואנית ויצואנית סחורות לכל רחבי הארץ ועולם בזכות השפות הלועזיות שידעה לדבר ועזרה לפרנסה הבייתית. אחר כך הם עברו לגור בתל אביב. אחרי שנתיים שסבא יעקב שירת בצבא וסבתא אלין עבדה, הם התחתנו ונולדה להם תינוקת ושמה דוריס.
סבא החל במקביל לעבוד בבנק לאומי והיה בין מקימי חדר המחשב של הבנק. לאחר מכן עבד בבנק לאומי למשכנתאות ובמשך כל הזמן הזה היה נקרא למילואים לעיתים תכופות. במלחמת ששת הימים הוא שירת בירדן וחזר מהמלחמה אחרי חודשיים בשלום. לאחר המלחמה נולדו לסבא וסבתא עוד שתי בנות מיקי ומירב (אמא שלי). במלחמת יום הכיפורים קיבל שוב צו 8 והשתתף במלחמה ברמת הגולן, הוא נפצע ואושפז בבית חולים בעכו ומיד אחרי שהחלים מהפציעה, במרץ 1974 קיבל עוד פעם צו 8 ולמרות שהמלחמה הסתיימה עם המצרים, הסורים המשיכו להפגיז ברמת הגולן בלי הפסקה.
ב 18 במרץ 1974 סבא התנדב, כחובש, לחלץ תחת אש בחזית פצוע קשה, למרות שלא נתבקש לכך, כי שמע שהחובש שהיה אמור לצאת לחילוץ פחד. בהיותו מפנה את הפצוע על האלונקה לעבר נגמ"ש הפינוי, הסורים הפגיזו אותם ופגז קטלני פגע בסבא ובפצוע שעל האלונקה. סבא והחייל הפצוע נהרגו במקום והמ.פ שהיה שם  נפצע קשה. על אומץ ליבו של סבא ורוח ההתנדבות הוא קיבל צל"ש של אלוף פיקוד הצפון רפאל איתן.
תשע"ו

קישור ליחידת הלימוד – הקטלוג החינוכי של משרד החינוך – ערכים הנגזרים מתוך סיפורי לוחמים

מילון

מחנה עבודה
מתקן כליאה המיועד לניצול בכפייה של כוח עבודה למטרות שונות

ציטוטים

”"החיים שייכים לצעירים"“

הקשר הרב דורי