90 נפשות בשלושה אוטובוסים מטהראן ,לגבול טורקייה .
סיפור הגשמת חלום העליה לארץ ישראל
מלאייר מלאייר – עיר קיט הנמצאת מרחק 74 ק"מ משושן הבירה , הרים סביב לה נהרות ומעינות משקים גנים ובוטנים וברכות שחיה ממי גשמים שיורדות מהרי סביבה , מקום בילוי היה לנו בפארק ענק עתיק יומין היו בה עצים בקוטר מטר ואף יותר , העיר הייתה יעד , לביקור תיירים מלכים בחרו לגור שם בעונת הקיץ ואחדים מהם נקברו שם. בתקופת החורף שורר בה קור עז, עקב קרבתה לאזור הצפון .
בתקופת החורף, הינו צריכים לדחוף במגב את השלג שנח על הבניין ולא נמס על הגג.העיר הזאת כאמור רחוקה מעיר שושן כ-74 קילומטרים ולעתים קרובות הינו מבקרים שם.
אגב תספורת ראשונה לילד בן שלוש עושים במתחם הקבר אסתר ומרדכי הקבורים שם. בעיר מלאייר הילדים בילו בבקרים בבית ספר ממלכתי של גויים, ובשעות אחר הצהרים למדנו בבית ספר יהודי שהקהילה ארגנה על מנת שנלמד יהדות תפילה ותורה.בהגיענו לעיר הבירה טהרן, למדנו בבית ספר, אליאנס, השיעורים בו נמשכו עד שעה 3:00 אחרי צהרים .לטהרן הגיעו מישראל, שליחים ושליחות להכין להכשיר אותנו לקראת העליה.
למדנו שם את השפה העברית בתקווה ,שכאשר נגיע לארץ יהיה לנו קל יותר לדבר את השפה העברית . גדלתי בשכונה עוינת בה גרו שיעים רבים ששנאו את היהודים.למדתי בבית ספר "פהלווי" בית ספר מוסלמי על שם אביו של המלך. בשעות אחר הצהריים למדנו עברית. אבי ודודי קנו מגרש ובנו שני בניינים שלכל אחד שתי קומות מאחר והיינו ציונים, על כל בניין הבנאי הבליט צורה של מגן דויד. בין שני בניינים הקמנו עמודים למתיחת רשת למשחק כדור עף. מאחר והיה לנו בוסתן ובוב בריכת שחיה, אנו בני המשפחה צעירים היינו מארגנים טיול בבוסתן. הבוסתן היה עשיר בשפע פירות במיוחד ענבים.
תנועת החלוץ הרעיון לעלות ארצה מבוסס על חלום של סבא, שחלם במשך שנים לעלות ארצה עם המשפחה. הוא חלם בלילות שהוא עולה ארצה ומטייל בחוצות ירושלים. סבא החדיר בנו את הרצון והגעגועים לציון, לכן בהזדמנות הראשונה לאחר שמדינת ישראל קיבלה את עצמאותה, מכרנו את רכושנו בזול באהבה מתוך מטרה להגיע לארץ לחיות בה ולהיבנות. כפי שסבא חלם.
לצערי סבא לא זכה לעלות ארצה.
בסופו של דבר זכינו להיות בין מיישבי הנגב המערבי בפעם הראשונה, לבנות הנגב וליישב אותו ולהיבנות בו.
בכך אבי הגשים את חלומו של סבא. סוף – סוף עברנו לעיר הבירה טהראן הכנה לעליה ולהיות בתנועת החלוץ. לקבלת הכשרה שכלל לימוד השפה והיסטוריה במשך שנתיים. הגורם לעליה אנטישמיות כלפי יהודים רציחות, פציעות וגניבת רכוש. וגעגועים לארץ ישראל ששנים חכינו לה. להגיע לארץ .לחיות בה.
העלייה ארצהרציתי לפני גיוסי בצבא הפרסי שנותרו רק חודשיי ,לעלות ארצה. היות ודרך אויר הייתה רשימה ארוכה של עולים ממתינים,לכן נאלצנו לבחור בנסיעה דרך יבשה מטורקיה השכנה שבמערב פרס על אף קו העז ששרר בחורף נגררנו במזחלות מל השלגים בגלל שאמצעי תחבורה אחר לא היה קיים . כמה משפחות ביחד מתכוננות לנסיעה מאחר ומספר העולים הממתינים לעליה היה גדול ,נאלצנו לבחור בנסיעה ,דרך יבשה ולא דרך אוויר על כן משפחות התארגנו ,לנסיעה.
90 נפשות בשלושה אוטובוסים יצאנו מטהראן ,לגבול טורקייה .
למשפחתי היה חשוב לזרז את העלייה – לפני שימלאו לי גיל 18,גיל הגיוס ,בצבא הפרסי.להפתעתנו בהגיענו לגבול טורקייה נפגשנו במטרים גבוהים של שלג שכיסה את כל הדרכים ,היות והחלטנו להתקדם בכוון הרכבת שבמערב טורקייה ,לא הייתה שום אפשרות לחזור אחורה.אמצעי יחידי של תחבורה היה מזחלה ששני סוסים משכו אותה .במשך שבועיים ,עם המזחלה ,כל יום נסענו קילומטרים בודדים ,עד תחנת רכבת הקרובה שב"ארזרום" .הגענו לתחנת הרכבת בעיר איסטמבול. לתחנה המארחת עולים שימתינו לבוא האוניה שתפליג ,עם נוסעים בכוון חיפה. השהייה הייתה בבית-כנסת גדול ואנשי סוכנות ,מישראל טפלו בנו. מאחר וידעתי עברית הייתי מתורגמן. נשאלתי ,כמה משפחות אתם ,וכמה נפשות בכל משפחה ,כדי שיביאו מזון לכל משפחה ,לשבוע ימים, עד זמן הגעתה של אוניית המשא בה נסענו. האונייה שהגיעה סוף סוף הנקראת בונטאז'. כל תשעים האיש נכנסו באונייה והיא הפליגה לכיוון ישראל. ביום השלישי להפלגתנו התחוללה סערה בים והייתה סכנת טביעה לאוניית המשא שבה הפלגנו. לאחר חצי יום עגנה קרוב לאי שם המתנו לשיפור מזג האוויר.
כשהסערה שכחה המשכנו בהפלגה לכיוון נמל יפו. לילה לפניי הגיענו לנמל חיפה נראו אורות של הנמל מרחוק. האורות שמחו את ליבינו שהיננו מתקרבים לנמל ארץ ישראל. בשעות הבוקר הגענו לחוף נמל האונייה עגנה ואנשיי הסוכנות קיבלו את פנינו, שרנו את שירת "התקווה" .
התחילה ההרשמה של כל אחד מאתנו בספר מרשם התושבים לאחר מכן קיבלנו תעודת עולה. כבאותה מצא נשלחנו ל"שערי עליה" שלמרגלות הר הכרמל ליד אחוזה.
להמשך סיפורו של מנשה, ליחצו כאן
מילון
תנועת החלוץהחלוץ" הייתה תנועה ציונית עולמית של צעירים יהודים שהתארגנו למטרות עלייה לארץ ישראל. ראשיתה בהתארגנויות ספונטניות בשנות ה-80 של המאה ה-19, והיא התקיימה עד השואה.
ציטוטים
”המטרה להגיע לארץ לחיות בה ולהיבנות. כפי שסבא חלם. לצערי סבא לא זכה לעלות ארצה.“