מאגר סיפורי מורשת

אוצר אנושי מתוכנית הקשר הרב-דורי

תתנו וה' יתן לנו יותר

לבנה ותאיר
אבי, משה אלהב
אבי, שהתייתם וחווה קשיים רבים בילדותו, תרגם את חוויותיו לנתינה גדולה ומתמשכת

הורי אבי, משה אלהב הכהן, היו צדוק בן אברהם ורחל אלהב הכהן, ורוזה בת יצחק בת וקמר טארב הכהן, ילידי העיר אלכסנדריטה שבתורכיה. אבי נולד בשנת 1910, הבן הרביעי והקטן לעוד שלוש אחים ואחות. בהיותו בן ארבע שנים עזבה משפחתו את תורכיה ועברה לחאלב שבסוריה. זאת עקב מותו הפתאומי של אביו, שנפטר במלחמת העולם הראשונה והשאיר אותו יתום בגיל ארבע. פטירת אביו במלחמה ופטירת אחיו ממחלת טיפוס, המצב הכלכלי הקשה שכן גם לא הייתה עבודה ובית ספר לילדים, אלצו את אמו לשים את ילדיה בבית יתומים, שם שהו משנת 1914 עד שנת 1923.
 
תמונה 1
 
רוזה אלהב והבן

אמו יצאה לעבודה בשוק על מנת למכור ירקות, עבדה במשק בית כדי להשכיר חדר לגור בו. אבי נשאר בבית היתומים עד שסיים את בית הספר היסוד, ויצא לעבוד כרוכל. הוא היה מסתובב בין הבתים עד שנת 1927, בה נסע לביירות שבלבנון. שם הוא עבד בבנק כשנה ושם הכיר אנשים שבאו מחו"ל לישראל ומאד רצה לנסוע לארץ ולבקר בה. הוא נידנד רבות למנהל הבנק עד שהסכים לשלוח אותו לישראל עם ערבי נאמן שהיה מבריח יהודים לארץ, ואף נתן לו 100 לירות זהב.

אבי הגיע רכוב על חמור לכפר ערבי בישראל עם הערבי הנאמן דרך צור. בכפר כיבדו אותם בלחם ובתאנים ולאחר מנוחה המשיכו ועלו על הר כדי שלא יראו אותם בתחנת הגבול בין סוריה לפלשתין. שם היו גם שוטרים אנגליים. הם הלכו 48 שעות נוספות עד שהגיעו לצפת והערבי שליווה את אבי נתן פתק לאיש ששמו יוסף רומנו והערבי חזר לדרכו. כך אבי הגיע לארץ ישראל.

לאבי לא היה קשר עם משפחתו והוא דאג לעצמו. תחילה, גר בצפת ומשם עבר להתגורר בירושלים בשכונת "נחלת ציון". כשאבי היה רק חודש בארץ, התרחש אירוע קשה ב-1929 כאשר ערבים נכנסו לשכונה ופגעו ביהודים. חברי ההגנה עלו על גג בית הספר שפיצר והניסו אותם. 

אבי עבד לפרנסתו בכל מיני עבודות, כגון: פועל בנין כטייח, רוכל בשוק, בשבירת אבנים ובעבודות ניקיון, אך קיבל הכל באהבה.

באחד הימים פנה אליו איש הסוכנות היהודית בהצעת עבודה לצאת לפולניה כדי לעזור ליהודים לעלות ואף להינשא בנישואין פיקטיביים. כך נסע פעמיים בשנה למשימה זו, אך עדיין הפרנסה הייתה קשה.
 
תמונה 2
 
"עלייה בנישואין פיקטיביים"
כתב: משה אלהב-הכהן
 
אבי הכיר את אמי נעמי, שנולדה בשנת 1920 בבצרה שבעירק לזוג כתון ואליהו דלל. אמי עלתה לישראל בשנת 1937 והתחתנה עם אבי על ידי שידוך של בת דודתה עזיזה שכבר הייתה כאן בארץ. ב- 15.7.1935 נישאה לאבי בבית ספר "אליאנס" בירושלים עם תזמורת מזרחית. חכם השכונה אברהם פאטל בירך אותם שבע ברכות והכיבוד היה עוגיות "מלבס" ומיץ. הם גרו בשכונת נחלת ציון שנוסדה בשנת תרנ"ג 1893 שמייסדיה היו בעיקר יוצאי העדה החלאבית ובפי התורכים בתקופה העותמאנית נקראה "חלאבייה" . 

תמונה 3 
אליהו וכתון דלל ביום נישואי הבן והאח של נעמי דלל אלהב
 
תמונה 4
 
משה ונעמי אלהב הכהן בצעירותם
להורי נולדו עשרה ילדים, שש בנות וארבעה בנים, כאשר אני הרביעית מביניהם. אמי הייתה בין הראשונות בירושלים, שקבלה מבן גוריון, ראש הממשלה הראשון, סך של 100 לירות על כי הביאה לעולם עשרה ילדים.

לפרנסתו עסק אבי בעבודות שונות, אך גם דאג מאד לעזור ככל שניתן, כי היה רגיש לאנשים קשיי יום, שכן הוא הגיע לארץ כאדם בודד, עמל קשות לפרנסתו וידע גם את סבל האחרים. לכן, אבי החליט עם אימי נעמי לסייע למשפחות נזקקות. הם דאגו לתרומות לישיבות עבור לומדי תורה ועזרה כספית לחתנים וכלות הנישאים במצוקה. אבי הקים א.ל.ה.ב – ארגון למען המשפחה בישראל ולמשפחות ברוכות ילדים, ואת הנתינה העביר אבי לילדיו הממשיכים בדרכו עד היום.

 
תמונה 5
שושלת לבנה ועזרא צמח 
 
המשך הסיפור ניתן לקרוא: כך אני פעילה בקהילה שלי

מילון

נישואין פיקטיביים
נישואים שאין בהם כוונת אמת לנישואין והקמת משפחה אלא לעתים קרובות רק קבלת הטבה מסוימת המוענקת לאנשים נשואים ובכך מתבצעת הונאת הרשויות. הטבות אפשריות - השגת היתר הגירה או התאזרחות בטיעון של איחוד משפחות וכיוצא באלה. נישואים פיקטיביים מסתיימים בדרך כלל לאחר זמן קצר, ברגע שהוגשמה המטרה שלשמה נוצרו.

ציטוטים

”אמי פרשה ידיה לשמים וביקשה בשעת מצוקה "עשה לנו שתזרח השמש"“

”לבעל עיניים גדולות אמרו: "פרוש רגליך לפי מידת השטח העומד לרשותך"“

”להדגשת מקום טוב מהבית "הלכתי לבית הסולטן אבו כמו הכוך שלי לא היה ולא קיים"“

”אמרה ידועה - "אב גידל אלף ילדים ואלף ילדים לא יכולים לסעוד אב אחד"“

הקשר הרב דורי