מאגר סיפורי מורשת

אוצר אנושי מתוכנית הקשר הרב-דורי

תקופת ילדותה ובגרותה של יהודית רגב

תמונה משותפת של המספר והמתעד
אני ואחי ליד הצריף במעברה
החיים במעברה

מעברה – מחנה עולים או ישוב קליטה.

היה ישוב זמני במדינת ישראל בשנות ה-50, המעברות. הן נועדו להחליף את מחנות העולים ונבדלו מהם בכך שדיירי המעברה נדרשו להתפרנס למחייתם, בעוד דיירי מחנות העולים פורנסו על ידי הסוכנות היהודית.

החיים במעברה

אני ואחי נולדנו במעברה כאשר שאר האחים 7 במספר נולדו בעירק. אני נולדתי בשנת 1954. הבתים במעברה היו דלים מכיוון שתוכננו כפתרון זמני בלבד. סוגי המבנים הנפוצים במעברות היו אוהלים, בדונים, פחונים, אזבסטונים וצריפים. אנחנו גרנו בצריף.

תברואה

מצב התברואה במעברה היה קשה. מספר המקלחות ותאי השירותים היה קטן ביחס לאוכלוסיה והמזון הוכן בתנאים שאינם מאפשרים שמירה על ניקיונו. רוב התושבים חלו במחלת "הגזזת" שפוגעת בעיקר בראש מלוות בפצעים נוראים ולכן היה צורך בהקרנות עד היום יש אנשים שסובלים מצלקות ומגישים תביעות נגד המדינה ומשרד הבריאות.

מים וחשמל 

אספקת המים למעברות לא הייתה מספקת חלקם נהנו מאספקת מים ליחידות דיור והשאר חלקו שוקת מרוחקת. במעברה לא הייתה תאורת רחוב, העולים השתמשו עם עששיות נפט.

החיים במעברה

מחנה ישראל (לוד) בשנת 1951 המשפחה עוברת ממחנה קליטה פרדס חנה למעברת מחנה ישראל. במלחמת העולם ה-2 הוקם מחנה צבאי "מחנה דומסטיק". במחנה חנה גם צבא אמריקאי. על שטח של דונם אדמה סבתא ואחי הבוגרים  הפכו אותה לגן ירק לבוסתן עצי פרי. אמא  שלי לא ידעה קרא וכתוב בשום שפה ואחי עדיין לא קראו בעברית.

%d7%aa%d7%9e%d7%95%d7%a0%d7%94-%d7%9e%d7%a1-1

 אני ושני אחי ליד הצריף במעברה

אשת חייל מי ימצא

ביגע כפיה ובזעת אפה גידלה תשע ילדים. בישלה על פתילה, כבסה בגיגית, אפתה בחצר בטבון קטן שבנה אבי. את כל הפירות והירקות לפי העונות העמיסה על עגלת תינוק והלכה "לתחנה" לשוק למכור את התוצרת החקלאית. אבא שלי התחיל  לעבוד כפקיד באל-על. בעירק היה מנהל הדואר בהשכלתו מנהל חשבונות.

%d7%aa%d7%9e%d7%95%d7%a0%d7%94-2

הורי בתמונה בעירק

תקופת ילדותי במעברה

כמו שאמרתי אני נולדתי במעברה בגיל 4 נשלחתי לגן, ולאחר מכן לבית הספר עד כיתה ג'. היינו קבוצה קטנה של ילדים ששיחקה ברחבה ליד הצריף היה אסור להתרחק מהמקום. שחקנו מחבואים, גומי, 3 מקלות, קלאס, 5 אבנים, מחניים. מאחר ולא היה לנו צעצועים היינו לוקחים מגבות ועושים מהם בובות

%d7%aa%d7%9e%d7%95%d7%a0%d7%94-3
מסיבת פורים בגן הילדים

המעבר מהמעברה

בשנת 1963 עברנו לגור בנווה מונוסון לאחר שאבי ז"ל לקח הלוואות וחסכונות של אימי ז"ל מהתוצרת שמכרה בתחנה הצלחנו לקנות את הבית.

תקופת ההסתגלות

הגעתי "לבית ספר אורנים" כאשר הייתי תלמידה בכיתה ג' היה לי מאוד קשה מאחר והייתי זרה בעייני התלמידים האחרים בגלל הלבוש שהיה שונה. בנווה מונוסון גרה אוכלוסייה עשירה ואנחנו הרי הגענו מהמעברה. לאט לאט הסתגלתי ואף היו לי חברות שנתנו לי בגדים ונעליים כשהייתי בכיתה ח' פרצה מלחמת ששת הימים עזרתי לחפור שוחות על מנת להסתתר.

קצת על סבא

אני סבא יצחק, נולדתי בשנת 1951 בחיפה. בגיל שנה עברתי למושב בית עריף. הגענו למושב לא היה כבישים, מים גרנו בצריפים עד בניית בתי הקבע. במושב היה מלא עצי סברס מסביב לבתים, עבדנו עם טוריות כדי לעקור את הסברסים. לי נכנסו קוצים של סברס ברגליים. סבלנו ממסתננים שהיו מפוצצים לנו את הבתים. באחד הימים אישה נהרגה במושב מפיצוץ של אחד הבתים. הייתי בגן ובבית הספר של המושב ולמדתי בישיבת כפר אברהם. בסיום הישיבה בגיל 18 יצאתי לעבוד .  בגיל 20 קיבלתי את המשק במושב מאבא שלי ועד היום אני גר במשק עם משפחתי.

%d7%aa%d7%9e%d7%95%d7%a0%d7%94-4

יום החתונה

לסיכום

מכיתה ט' למדתי בבית ספר תיכון עירוני ד' בתל אביב בשעות אחר הצהרים עבדתי כדי לעזור בכלכלת הבית. בגיל 17 התחתנתי נולדו לי 4 בנות, עבדתי כמורה ממלאת מקום במושב ולאחר מיכן עבדתי בבית החולים 40 שנה ופרשתי לגמלאות.

הסרטון של משפחת מזור

הזוית האישית

נהניתי מאוד להיות שותפה לפרויקט. החזרה לסיפור ילדותי במיוחד שהיה לי העונג לספר אותו לנכד שלי איתי כמו כן כל המשפחה שותפה מתעניינת .אני מודה שזה זמן איכות נהניתי מאוד. הקשר התהדק. ראיתי את האושר שעל פניו. תודה על הפרויקט.

מילון

גזזת
מחלת עור- פצעים נוראיים בקרקפת הראש עד קבלת הקרנות.

ציטוטים

”"אין דבר העומד ביפני הרצון"“

הקשר הרב דורי