מאגר סיפורי מורשת

אוצר אנושי מתוכנית הקשר הרב-דורי

תמונות חיים מאירועי קום המדינה

סבי היה האופה העברי הראשון ביפו

ההצבעה באו"מ על הקמת מדינה ישראל
 הייתי תלמידה בכתות הבינוניות של ביה"ס היסודי ובאותו היום הרשה לי אבי להישאר ערה  עד מאוחר בלילה.
כל המשפחה ישבה ערה, צמודה למכשיר הרדיו ולאחר כל קריאה של השדרן
פרצו בקריאות שמחה או קריאות בוז. לשאלתי  מדוע השמחה? 
נאמר לי כי נערכת הצבעה בין  החברות באו"מ על  חלוקת א"י למדינה יהודית וערבית.
"אז אנחנו שמחים  על חלוקת  ארץ ישראל לשניים ? " רטנתי.
בסוף ההצבעה יצאו המונים מפתחי הבתים  ופתחו בשיר ובריקודי הורה. 
הכנופיות הערביות מתקיפות ביפו את שכניהם היהודים וצולפים על ת"אעוד
באותו לילה שבו הוחלט באו"מ על הקמת מדינה ליהודים, ובעוד ההמונים רוקדים ברחובות,
נשמעו היריות הראשונות מכיוון יפו לעבר שכונותיה הדרומיות של ת"א. 
הצעירים התחמקו אחד אחד משורות הרוקדים ויצאו ליחידותיהם.
היהודים שגרו ביפו הסתגרו בבתיהם. הרחובות, בשכונותיה הדרומיות של ת"א התרוקנו מאדם.
הערבים החלו לצלוף ממסגד חסאן בק, נקודה גבוהה שממנה היו השכונות הדרומיות של ת"א
חשופים ליריות אנשי הכנופיות הערביים.  זוכרת אני את האנשים שהיו מוכרחים לעבור באזורים אלה
רצים  צמודים לקירות הבתים ונזהרים לא להיחשף לעין הצלפים. 
אלטלנה-אניית הנשק של האצ"ל 
 תמונה 1
הקרבות בירושלים היו בעיצומם והאצ"ל ארגן ספינת נשק בשם "אלטלנה" שהגיעה לחופי ת"א.
האניה עגנה מול רחוב פרישמן ולא הורשתה ע"י מפקדת ההגנה לפרוק את נשק. 
עוד היום קיים הוויכוח וכל צד טוען להגנתו. האצ"ל טוען כי התכוון למסור את הנשק לכוחות ה"הגנה"
ואילו "ההגנה" חששה מקיום צבא פרטי של האצ"ל שלא יהיה נתון למרות "ההגנה". 
לנו, הילדים, שמשה האניה כאטרקציה. היינו יורדים לחוף הים להתבונן בה.
יום אחד פרצה באוניה שריפה מסיבה בלתי ידועה. בית הספר שלי, היה ממוקם בקרבת מקום
ושוחררנו הביתה כי היה חשש שמצבור הנשק יתפוצץ.  
האניה שמשה גם למבוגרים כאטרקציה. השוחים הים היו מגיעים אליה בשחייה.
אני למדתי בבית הספר היסודי "תל נורדאו" וזוכרת  יום אחד את השמים הולכים ומשחירים מעשן שחור סמיך.
מיד שוחררנו הביתה כי היה  חשש  כי שוב פרצה האש. אנו פרצנו משערי ביה"ס בצהלות שמחה-יום חופש בלתי מתוכנן.   
 
 תמונה 2
 
ספור אישי-כיצד הוצא סבי מביתו ביפו  
סבי היה האופה העברי הראשון ביפו. המאפייה שכנה ברחוב שבזי פינת ברנט.
זוכרת אני .יום שבת בבקר,דודתי מגיעה ומבקשת מאבי להצטרף אליה  ללכת להוציא  את סבי מביתו.
אבי טען כי בוודאי  דודי, אחי אבי, שהיה מפקד האזור מטעם "ההגנה" דאג לפנותו.
דודתי התעקשה ושניהם פנו לכוון יפו. ממול המאפייה  הייתה ממוקמת שורת בתים 
שנקראה  "הבתים האדומים".שם ישבו בחורי "ההגנה" ששמשו מחסום בין השכונות היהודיות והערביות. 
אבי ודודתי לא הורשו לעבור את הרחוב לבר ביתו של סבי. רק לאחר הפצרות רבות נאותו לתת הגנה
ע"י מטח יריות ורק אבי  הורשה לעבור בריצה את הרחוב.  אבי הגיע בשלום לדלת הבניין,
הקיש פעם ופעמיים … אין תשובה. הוא כמעט עזב את המקום כי היה בטוח שהבית נטוש
כשלפתע שמע דשדוש נעלים, שקשוק מפתחות והדלת נפתחה כדי חריץ.
עיניו של סבי אורו למראהו של בנו.  הוא פשוט התבצר בין שקי הקמח, כשהערבים הסתובבו  בחצר.
הוא לא נפגע משום שהם היו בטוחים שאין בבית איש. 
כך פונה סבי מביתו אליו חזר לאחר המלחמה. "בית לא עוזבים!" טען.
 
תודה לתלמידה אוריאל מור, על התמיכה והעזרה לתיעוד במסגרת תכנית הקשר הרב דורי בית ספר עליות רמת גן

מילון

מסגד חסאן בק
מסגד חסן בק הוא מסגד עות'מאני שנבנה בשכונת מנשייה בין יפו לתל אביב בשנת 1916, על ידי מושלה הצבאי של יפו, חסן בק, במטרה לבלום את התפשטותה של תל אביב. המסגד הפך ברבות השנים למוקד חיכוך בין האוכלוסייה היהודית למוסלמית באזור.

ציטוטים

”" בית לא עוזבים ! "“

הקשר הרב דורי