מאגר סיפורי מורשת

אוצר אנושי מתוכנית הקשר הרב-דורי

תם ולא נשלם

סבא ישראל והנכד יפתח
סבא ישראל מצד שמאל, בן 7
סיפור העלייה לארץ וההתיישבות

שמי ישראל טוויטו, נולדתי בתוניס בשנת 1945, אח שני מבין שישה אחים ואחיות להוריי, מרדכי ועליזה.
 
בשנת 1944 אבי מרדכי טויטו הוחזק במחנה כפייה של הנאצים בו הוא עבד בעבודות פרך וסבל מתת תזונה משוואת. לאחר כיבוש תוניסיה על ידי כוחות הברית ובתום מלחמת העולם השנייה, החליטו הוריי לעזוב את תוניסיה במגמה לעלות לארץ ישראל.
 
העלייה 
בשנת 1947 כשהייתי בן שנתיים הגענו לעתלית, שם לצערי נתפסנו על ידי הבריטים ששלטו בארץ ושלחו אותנו למחנה הסגר בקפריסין, שם שהינו כשנה ורק בשנת 1948 הגענו לארץ. שמה של אחותי הקטנה, עליה, ניתן לה על שום הולדתה בספינת המעפילים שאיתה הפלגנו לארץ בשם "עלייה" שיצאה ממרסיי.
 
ההסתגלות לסביבה החדשה
 
עם הגעתנו ארצה העבירו אותנו לרעננה למעברת עולים, שבה שוכנו העולים באוהלים או פחונים עם עוד עם רב מכול המדינות. בקיץ היה חם מאוד ובחורף קר מאוד, ברז מים אחד עמד במרכז המחנה ושימש את כל השוהים בו. רוב תושבי המחנה היו אשכנזים ניצולי שואה ואנחנו היינו המיעוט.
 
השנים הראשונות היו קשות מאוד בלשון המעטה. מחד ההסתגלות והשתלבות לחברה חדשה שהגיעו מכל קצוות העולם עם בליל של שפות ותרבויות שונות משלנו. ומאידך השתלבות חברתית סוציאלית עם "וותיקי הארץ". יתרה מכך, המצב הכלכלי היה קשה, זו הייתה תקופת הצנע היו הקצבות מזון מהמדינה שהקשו מאוד על החיים שהצריכה אותנו לחיות בצמצום רב. כל משפחה קיבלה פנקס שכלל תלושים למוצרי מזון בסיסיים כגון אורז קמח סוכר ושמן .בנוסף, אני זוכר את אמי בשנים הללו מכבסת בגדים בגיגית פח ליד ברז המים היחידי ששימש את כל המחנה. הקושי הכי גדול בישראל היה ההסתגלות לסביבה החדשה, למידת השפה העברית והתקיימות. גם עבודה לא היה בנמצא, היו עבודות ציבוריות שבהן הועסקו האנשים.
 
אבי לדוגמא, שהיה חייט בתוניס, גויס לעבוד בסלילת כבישים. בעקבות זאת, החליט להקים דוכן פלאפל בצומת רעננה ושמו הלך לפניו. אחד מהלקוחות החשובים שעצרו במיוחד לסעוד את ליבם היה ראש ממשלת ישראל דוד בן-גוריון. אני בצעירותי נהגתי אחרי הלימודים לעזור לאבי. כשהיה מגיע בן גוריון התבקשתי על ידי אבי להוציא את השולחן המתקפל ושרפרף קטן ולהגיש את מנת הפלאפל לראש ממשלתינו שתמיד ליטף את ראשי וחיוך רחב על פניו.
 
בסביבתנו גרו קבוצה גדולה של יוצאי אירופה ששפתם ומנהגיהם היו שונים בתכלית ממנהגי התוניסאיים שהיינו חבורה מאוד קטנה ומסוגרת בעצמה. בשנים הראשונות חוסר התקשרות בנינו יצרו ריחוק ודחיקה של עולי תוניסיה, שהייתה חלשה יותר. בנוסף, נוצרה "הפליה" בין האשכנזים והספרדים שדור שלם סבל מכך, ורק לאחר דור שההשתלבות בחברה, יצירת שפה אחידה ואימוץ הרגלים אחידים, הדחיקה את ההפליה. בבית הוריי דיברו בערבית וכאשר לא רצו שנבין הם דיברו ביניהם בצרפתית. ואילו בשלב מאוחר יותר דיברנו עברית ויידיש.
 
לאחר תקופה העבירו אותנו למחנה אחר בגבעת שמואל שבה הרוב היו יוצאי המגרב (צפון אפריקה) חלק ממשפחתי שהגיע לארץ מתוניס לאחר קום המדינה הועברו למעברה שבעפולה, להם ההסתגלות בארץ החדשה הייתה קלה יותר היות ורוב הסובבים אותם הגיעו ממדינות "המגרב". הסתגלות הורי בארץ הייתה קשה מאוד, חוסר השפה העברית היוותה קושי רב בתקשורת עם הסובבים אותם. לימים, אבא שלי למד את השפה והחל להסתגל לחיים בישראל שהפכו קלים יותר על הורי לעומת שנים עברו. לעומת זאת, בגלל שכנינו האשכנזים זכינו הורי ואני ללמוד את שפת היידיש שעוד יותר גרמה להתקרבות והשתלבות בסביבה הקרובה שלנו.
 
ההורים שלי כמו רבים בדור שלהם דמיינו וחלמו על "ארץ זבת חלב ודבש", על ירושלים הקדושה, שבה מחכים להם עם שטיח אדום וקבלת פנים מלכותית. עם נחיתתם על אדמת הארץ כרעו ברך ונישקו את רגבי האדמה הקדושה ולאחר שהרימו את ראשם נוכחו לדעת שלא הגיעו ל"ארץ זבת חלב ודבש". אלא שזו ארץ שצריך להקים ולבנות מאפס וליצור את "החלב" ו "הדבש" וזו הייתה להם אכזבה גדולה. אי קבלתם המלאה מצד הוותיקים בארץ אכזבה אותם יותר, אבל עדיין הרוח הייתה חזקה יותר ואילו זה מה שנתן להם את הרצון לבנות ולהבנות בארץ ישראל.
 
בגיל מאוחר יותר החלטתי לבקר בתוניס ולערוך "מסע שורשים " בין היתר לראות את מקום הולדתי, וזו הייתה עבורי סגירת מעגל וחוויה מרגשת מאד, לא הרבה השתנה מאז היותי קטן, על פי דברי הסובבים אותי שהשתתפו במסע זה. אני לא מתגעגע לארץ הישנה למרות שבביקורי שם הערבים קיבלו אותנו בסבר פנים יפות.המלצתי למי שרוצה לעלות היא לבוא ראשית בתור תייר פעם או פעמיים, להתרשם מהארץ ורק לאחר מכן לגבש את דעתו ובאם הגיע למסקנה שיעשה  עלייה, בתנאים של היום, כמו גרעיני "צבר". בכל מקרה, הוא צריך סבלנות ולהבין שהחיים כאן שונים בתכלית מהמקום שהוא הגיע כמובן בעזרת גופים ממשלתיים שמלווים את העולים החדשים. לעומת זאת, אנו מצידנו "הוותיקים" צריכים לקבלם בסבר פנים יפות ולא לחזור על טעויות העבר .
 
לימים מימשתי את חלומו של אבי ובשתי ידיי הקמתי שני מפעלים לתפארת מדינת ישראל, בו מועסקים עולים חדשים מרוסיה, פלשתינאים וכמובן ישראלים ילידי הארץ  כ- 120 במספר,  שעובדים יחדיו בהרמוניה שלמה . בעצם כל המשפחה עובדת יחדיו  שושנה, אשתי בניי ובנותיי.
 
אחד מהרגעים המרגשים שעברתי היה כשאבי ביקר במפעל וראה שאני מעסיק עובדים מחבר העמים. אבי הרגיש שסגרתי מעגל ונתתי לעולים החדשים את מה שלא קיבלו עם עלייתם ארצה.
 
העשרה
תקופת הצנע: "תקופה שבה היה קשה לחיות, היה בה עוני רב והיה קשה להשיג אוכל".
 
"במקרו-כלכלה, צנע מתייחס למדיניות של הקטנת גירעון תקציבי באמצעות צמצום הוצאות על ידי הפחתת ההטבות והשירותים הציבוריים הניתנים. מדיניות צנע לרוב מאומצת על ידי ממשלות כדי לצמצם את הגירעון, יחד עם מדיניות העלאת מסים שנועדו לחזק את כושר הפרעון הפיסקלי לנושים בטווח הארוך". ויקיפדיה

תשע"ו

מילון

תקופת הצנע
תקופה שבה היה קשה לחיות, היה בה עוני רב והיה קשה להשיג אוכל. במקרו-כלכלה, צנע מתייחס למדיניות של הקטנת גירעון תקציבי באמצעות צמצום הוצאות על ידי הפחתת ההטבות והשירותים הציבוריים הניתנים. מדיניות צנע לרוב מאומצת על ידי ממשלות כדי לצמצם את הגירעון, יחד עם מדיניות העלאת מסים שנועדו לחזק את כושר הפרעון הפיסקלי לנושים בטווח הארוך.

ציטוטים

”שאפתנות, התמדה ומשפחה קרובה הם המפתח להצלחה“

הקשר הרב דורי