מאגר סיפורי מורשת

שנת תרצ"ו, 1936, ראש חודש ניסן נולדה בעיר רחובות תינוקת קטנה לבית משפחת מזרחי.

ויקרא שמה בישראל יוכבד.

יוכבד ביתם הצעירה של מרים ויוסף מזרחי וכיום יוכבד כהן נשואה לר' יצחק בן אהרון וציפורה.

שנת 1948  היא השנה בה פרצה מלחמת השחרור בארץ ישראל. היו אלה ימים קשים על יושבי הארץ , ימי מלחמה מפחידים ומאיימים, ימים של פחד ורדיפות עברו עלינו אז. עוד בהיותי ילדה קטנה, זוכרת אני את המקלט הצפוף והחשוך בו התקבצו כולם מלאים בפחד, מתח ודאגה. ואפילו את קולם של מטוסי הקרב ההולכים ומתקרבים אלינו עדיין שומעת אני.

אך, לא אשכח את הניסים שעשה ה' לנו מידי יום ויום:

טיל שהרג מאות חיילים במחנה צבא אמריקאי מעלינו עבר אך פגע בשטחים פתוחים.

סידור שהציל עשרות ילדים שרצו לקחת שניה לפני שהטיל נפל.

מערכת אזעקה שהשתבשה לדקה אחרי, וטיל שהתאחר בדקה.

ועוד הרבה ניסים שאין בפי להודות לך ה'.

בכל יום מודה אני לך מחדש על כל הניסים והנפלאות שעשית עמנו על כל הטוב שגמלת איתנו.

היה זה ביום רגיל בשעות הלימודים. השיעור היה שיעור ספורט. כרגיל, זהו שיעור חווייתי ומהנה בו היינו יוצאות ממבנה בית הספר ועושות ספורט בהנחיית המורה האחראית על השיעור. באותו יום אז, עדיין לא ידענו שמתחילה מלחמה ולכן יצאנו כהרגלנו לחצר יחד עם המורה, ישבנו תחת עץ התאנה והתחלנו להתאמן. עוד בהיותנו מסיימות את התרגיל הראשון, שמענו  לפתע קול רעש חזק של מטוס קרב של האויב, של המצרים, חג מעל צמרות העצים.

בכל רגע הוא היה עלול להפגיז מעל ראשינו. לחץ, מתח ופחד השתרר באותו הזמן עלי ועל כל בנות הכיתה, אפילו המורה בעצמה נבהלה ולא הבינה מה קורה. אנחנו, כולנו תחת עץ תאנה אחד מסכן שעוד רגע יכול גם להתרסק. מיד בעצת המורה ישבנו ואמרנו תהילים מפוחדות, מבוהלות ומוגנות תחת עץ תאנה אחד. מיד אחרי שהמטוס התרחק הרגשנו הקלה, והבנו שהתרחש עמנו נס, וכמובן שכולנו הודנו לה' בכל ליבנו על הנס שעשה עמנו.

ואכן, גם היום בכל יום ויום מודה אני לה' שעשה לי את הנס הזה, שהציל אותי ושמר עלי בזמן המפחיד ההוא.

ויהי רצון שהקב"ה ימשיך ויגן על  עם ישראל בכל עת ובכל זמן. וישלח כבר את הגאולה האמתית והשלימה תכף ומיד ממש.

הזוית האישית

בכל יום ויום מודה אני לה' שעשה לי את הנס הזה, שהציל אותי ושמר עלי בזמן המפחיד ההוא.