מאגר סיפורי מורשת

בס"ד

שמי משה אביעד, לומד בבית הספר חמ"ד במירון. השנה אנחנו משתתפים בתכנית הקשר הרב דורי. אני בחרתי את סבתא דינה. במפגשים שלנו סיפרה לי סבתא דינה על קורותי ועל משפחתנו. ערכתי עמה גם ראיון, שאלתי שאלות ולמדתי להכיר את סבתי טוב יותר.

הוריה של סבתי, נולדו בלוב, סבתא דינה נולדה בשנת 1958 כבר בישראל. היא גרה וגדלה במושב עלמה. מושב זה הוקם בשנת 1949 והיה בן שבע שנים כשסבתא נולדה. הוא נמצא ליד הכפר הערבי עלמא. בהתחלה היו בו כ-90 משפחות עולים שהיגיעו מטריפולי בלוב ובהמשך היגיעו גם עולים מאיטליה, וגם עולים מקוצ'ין שבהודו. 

סבתא מספרת על מצבם הכלכלי

"המצב הכלכלי היה קשה מאד, לי היו 13 אחים, ואמא שלי גידלה יחד אתנו  עוד שלושה ילדים מנישואים קודמים של אבא שלי. אשתו הראשונה של אבא שלי נרצחה בפרעות בלוב על ידי הערבים. הבית היה קטן מאד. היו שני חדרי שינה וסלון. המטבח היה מחוץ לבית וכך גם חדרי השירותים והמקלחות. בברזים לא היו מים חמים, אמא שלי חיממה מים חמים בפחים גדולים וכך התרחצנו . לא קנו לנו בגדים חדשים. הבגדים עברו מאחד לשני, מילד לילד. אם בגד היה נקרע אמא שלי הייתה תופרת טלאי על הקרע. חשוב לציין, שעם כל הקושי הכלכלי אף פעם לא היה חסר אוכל בבית. ההורים שלי הקפידו שלכולם יהיו שלוש ארוחות מזינות לכולם.

סבתא דינה מספרת על ילדותה

"הייתה לי ילדות יפה ושמחה עם כל הקשיים. היו לי הרבה חברים וששחקנו איתם בחוץ, החברים, האחים והשכנים  כולנו ביחד. שחקנו בעיקר בחוץ במשחקים שונים כמו לדוגמא : חבל, קלאס, 5 אבנים ועוד. היינו מעסיקים את עצמנו לבד עם חברים. לא הייתה  אז טלוויזיה או פלאפון רק משחקי חברה בחוץ. בנוסף עזרנו להורים שלנו בגיל מאוד צעיר, עזרנו בעבודות הבית השונות: לקפל כביסה, לבשל ולדאוג לאחים הקטנים שלנו.

זכרונות ילדות של סבתא דינה

"אני זוכרת, מקרה אחד, שזכור לי מאד הוא שירד שלג ונערם לגובה רב. לא היה חשמל ולא היה ניתן להגיע אל המושב בו גרנו. פתאום שמענו רעש חזק מאד ,יצאנו החוצה וראינו הליקופטר שטס נמוך זורק אלינו לחם ופיתות. 

זיכרונות נוספים שהייתי ילדה קשורים למלחמות ישראל: במלחמת ששת הימים רצתי למקלטים עם האחים הקטנים שלי ובמלחמת כיפורים, אני זוכרת את אמא שלי בוכה כי האחים שלי היו מגויסים ולא היה איתם קשר.

זיכרון חזק יש לי מאבא שלי שהיה צדיק גדול, הוא היה מקפיד ללכת לתפילות בכל מזג אויר. בוקר אחד שמעתי רעש חזק, קמתי וראיתי את אבא שלי מפרק את דלת הכניסה הביתה. שאלתי אותו מה הוא עושה?  והוא אמר לי שהשלג חסם את הדלת והוא לא יכול לפתוח אותה, לכן הוא מפרק אותה כדי ללכת לתפילת שחרית שהתקיימה בנץ השחר.

חלומות ילדות של סבתא

סבתא מספרת: "חלמתי להיות מורה, אבל אמא שלי לא אפשרה לי לצאת ללימודים, כי היא רצתה את עזרתי בבית. עד היום אני מאד מצטערת על כך שלא למדתי, אבל סולחת לאמא שלי ומבינה אותה. גדלנו בבית על ערכים חשובים אותם הייתי רוצה להעביר הלאה לנכדים שלי.

אהבה והאחדות בין האחים והשכנים. השמחה והנתינה האמתית בלי תמורה וחשבון וערכי הצניעות.  למשל כשהייתי ילדה שמרתי על הילדים של השכנה. השכנה ילדה 3 זוגות של תאומים ולכן עזרתי לה, ולרגע לא חשבתי בכלל על לקבל תמורה או תשלום, פשוט היה לה קשה והיא הייתה צריכה עזרה ועשיתי זאת בשמחה.

העשרה

עלמה – מושב. "עלמה הוא מושב דתי באזור הצפון בגליל העליון, השייך למועצה אזורית מרום הגליל.

המושב הוקם בשנת 1949 על ידי איגוד המושבים של הסתדרות הפועל המזרחי עם תכנון לאכלוס 125 משפחות, בסמוך לכפר הערבי עלמא, שחרב במלחמת העצמאות ותושביו לא הורשו לחזור אליו לאחריה בתחילה התיישבו בו כ-90 משפחות עולים מטריפולי בלוב. בשנת 1950 הגיעה למקום קבוצה של גרים מעיירה באיטליה בשם סן ניקנדרו אשר עם הזמן עזבו את היישוב למושבים אחרים באזור. לאחר שעזבו האיטלקים הגיעו למקום משער העלייה בשנת 1955 39 משפחות עולים מקוצ'ין אשר בהודו אך גם הם עזבו את היישוב, באופן רשמי בגלל הקור ועברו לגבעת כ"ח ואביעזר". ויקיפדיה

מושב עלמה – מרום הגליל: "מושב בגליל העליון, כ- 9 ק"מ מצפון לצפת, על הכביש בין צפת – ביריה – מצודת ישע. משתייך לפועל המזרחי. שמו כשם ישוב יהודי קדום ונשתמר בשם הכפר המוגרבי עלמא, שניטש במלחמת העצמאות במבצע חירם. המושב נוסד בשנת 1949 על ידי עולים מטריפולי, שאליהם הצטרפה בשנת 1953 קהילה של גרי צדק מאיטליה (חלקם עזבו אח"כ ועברו לביריה). במרוצת הזמן הצטרפו גם עולים מקוצין".

 תשע"ו