מאגר סיפורי מורשת

אוצר אנושי מתוכנית הקשר הרב-דורי

שם גדול לילד קטן

איה מאור וסבא יורם, פשוט
יורם שלום אריה ואמא מאשה
לאן הנעלם השפיץ של סבא יורם

עכשיו כשאני סבא (גם) של איה קוראים לי פשוט יורם שחר.

כשנולדתי, או בעצם קצת אחרי שנולדתי, קראו לי לגמרי לא פשוט "יורם-שלום-אריה-שקטר-שפיץ". כך חייתי בירושלים הקטנה שבה נולדתי בשנה שבה נולדה המדינה 1948, וגם בתל-אביב שאליה הגלתה אותי אמי בכיתה ד' וגם בצבא וגם אחר כך, עד שחיה אהובתי אמרה לי שהיא לא תתחתן אתי, ממש לא, אם יקראו לה "חיה-שקטר-שפיץ". אז הלכנו למשרד אחד שישבו בו אנשים עייפים וכועסים והם החליפו לי בשמחה את השם ליורם שחר. לה הם דווקא החליפו ל"חיה-שקטר-שפי", אבל זה סיפור אחר.

אז למה ההורים שלי, מאשה וצבי שקטר-שפיץ, קראו לי יורם שלום אריה?

כי הם שנאו אותי ורצו שכל הילדים יצחקו עלי ושאני אעשה את כל השמירות וכל התורניות-מטבח ואף פעם לא אצא לחופשה בצבא? אז זהו שלא. הם דווקא אהבו אותי מאד ורצו שכל מה שהם אהבו וכל מה שהם כעסו עליו והתגעגעו אליו יהיו אני.

אבא שלי צבי, שהוריו קראו לו הנייק וגם הירש (כי ככה קוראים לצבי בשפות שהם דיברו), התגעגע לאבא שלו שמת בשואה וקצת כעס עליו על כל מיני דברים. קראו לו שולם, לאבא של אבא שלי, שזה בעצם שלום בעברית. אז אבא שלי רצה לקרוא לי שלום כדי לזכור את אבא שלו ולדבר אתו. אבל גם לאמא שלי היה אבא וגם הוא מת בשואה וגם היא התגעגעה אליו וגם היא רצתה לזכור אותו ולדבר אתו. קראו לו לייב, לאבא של אמא שלי, שזה אריה בעברית, ולכן אמא שלי רצתה שאהיה אריה, או לפחות שיקראו לי אריה.

אז מה עושים?

אבא שלי אמר ששם זה עניין חשוב מאד והוא לא מוכן לוותר. אמא שלי אמרה שהיא מסכימה אתו לגמרי ולכן גם היא לא מוכנה לוותר. אז מה עושים? אז בדיוק עברה שם רותי בוצ'קובסקי, שהייתה אז ילדה בת עשר (והיום כבר לא) והיא אמרה שיקראו לי יורם, כי יורם זה שם עברי חדש ויפה, בדיוק כמו רותי (לא רות, רותי), וכי צריך לקרוא לילדים בשמות חדשים ויפים כדי שיהיה להם טוב וגם נעים וכדי שהם לא יעשו הרבה שמירות בצבא. אז קראו לי יורם-שלום-אריה. כדי שלי יהיה טוב וגם נעים וכדי שאמא שלי תוכל להמשיך לדבר עם אבא לייב שלה ואבא שלי יוכל להמשיך לכעוס על אבא שולם שלו.

אבל למה קראו למשפחה שלנו בשם המשונה שקטר-שפיץ?

אז האמת היא ששם משפחתה של אמא שלי היה שלמוק (כאילו שאין לנו מספיק שין'ים בשמות המשפחה שלנו ומספיק שמות מוזרים), וכשהיא התחתנה עם אבא שלי שם משפחתו היה "רק" שקטר (שזה בעצם שכטר, שזה בעצם שוחט, שבעצם גם זה לא כבוד גדול), אז לא היה אכפת לה שיקראו לה מאשה שקטר ולא מאשה שלמוק. אז מאין צץ לו השפיץ המצחיק בין הזמן שהם התחתנו והזמן שנולדתי? אז זהו שהשפיץ נולד עם המדינה ורק אחרי ששניהם נולדו נולדתי אני.

לאן הנעלם השפיץ של סבא יורם?

אם אין לכם כבר כוח לכל השמות האלה, אז אני אספר עכשיו רק על השפיץ ואת היתר אני אספר מחר או בחתונה שלכם אם תזמינו אותי. השפיץ הוא בעצם העיקר. אבא צבי שלי היה בן למשפחה גדולה וענפה בפולנייה שקראו לה שפיץ, אולי מפני שאבותיה גרו קודם בעיר שפיץ שבאוסטריה ואולי לא.

בזמן השואה הוא התגלגל מארץ לארץ והתגנב לארץ ישראל בשם בדוי כי הבריטים ששלטו אז בארץ לא הרשו לו להיכנס אליה. את השם שקטר, שהוא בעצם שוחט שלא רוצה שידעו שהוא שוחט, הוא אימץ בגלל קרובים-רחוקים בקנדה שתרמו לו סיפור זהות עקום.

ברגע שהוכרזה המדינה והוא יכול היה להזדהות בשמו האמתי הוא החזיר לעצמו את השפיץ, אבל כיוון שכמו שהבנתם מלמעלה הוא לא אהב דברים פשוטים, הוא שמר גם על ה"שקטר"-שהוא-בעצם-שוחט. וכך הלכו אמא שלי מאשה ואבא שלי צבי למשרד אחד שישבו בו פקידים עייפים ושמחים ואמרו להם שנולד להם "יורם-שלום-אריה-שקטר-שפיץ" וביקשו שיכתבו את השם שלו טוב טוב ובלי טעויות.

מילון

שכטר
שוחט

ציטוטים

”לא כל שם גדול הוא שם טוב“

הקשר הרב דורי