מאגר סיפורי מורשת

מחיי. העיר באר שבע מחולקת לשכונות על פי אותיות, כיום, לשכונות החדשות, יש שמות. לדוגמא: שכונת רמות, נווה זאב ונאות לון.

גרתי בבאר שבע, בשכונה א', שהייתה שכונה קטנה וכולם הכירו את כולם. היינו כמשפחה אחת גדולה, אחד עזר לשני. הבניינים בשכונה היו בני קומותיים ובני שלוש קומות. בהמשך נבנו בניינים חדשים, מאחר והצטרפו משפחות חדשות. כך התרחבה השכונה. שם הרחוב שהתגוררתי בו נקרא רחוב 'אחד העם' והרחוב המקביל נקרא רחוב 'סוקולוב'.

המשפחות בשני רחובות אלה היו מאוד מלוכדות. כל ילדי המשפחות, היו בני אותם הגילאים, פחות או יותר, ובשעות הפנאי היינו משחקים יחד. היו משחקים משותפים לבנות ולבנים כמו: חמש אבנים, תופסת, מחבואים, חמור ארוך, מחניים, והיו משחקי בנים כמו כדורגל. בזמן שהבנים שיחקו בכדורגל, הבנות שיחקו בקלאס או בגומי.

אחי, שהיה גדול ממני בשלוש שנים, נהג לצרף אותי אליו למפגשי חבריו. במפגשים אלה נהגו לטפס למקומות גבוהים כגון עצים, תחנות אוטובוס וכו'. בתחילה צפיתי בהם ובמהרה הצטרפתי אליהם. בגינה של חברו של אחי היה עץ צאלון גדול ממדים ובהשגחתו ובעזרתו של אחי טיפסתי עליו.

עץ הצאלון

אהבנו במיוחד את החופשות הארוכות, כי אז היו מגיעים קרובי משפחה מערים אחרות. הם היו בני גילנו ובני גילם של אחינו. יחד איתם שיחקנו משחקים משותפים לבנים ולבנות, ובהזדמנויות האלו לימדנו אחד את השני משחקים שנהגו לשחק בשכונות השונות.

בשכונה שלי הייתה בריכת שחייה. בחופשות ובשבתות נהגנו ללכת לשחות בה. כדי להגיע אל הבריכה היה עלינו לחצות כביש לוהט. אנחנו היינו יחפים, אז רצנו במהירות כדי שלא יצרבו לנו הרגליים. בבריכה נהגנו לפגוש את חברינו ולשחק משחקי חברה במים, כמו כדור עף, תחרות קפיצה לרוחק במים, תחרות שחיה.

בשכונה שלי היו גני ילדים ובית ספר יסודי. בית הספר שלי נקרא "אחווה", אליו נהגנו ללכת יחד כל ילדיי הרחובות הסמוכים.

לשכונה שלנו היה חלבן שכונתי שהיה דואג לספק לנו חלב כל יומיים. ערב לפני בואו, ההורים שלי היו מניחים ליד דלת הבית את בקבוקי החלב הריקים ואת הכסף עבור החלב. כשהתעוררנו, חיכו לנו שני בקבוקי חלב ליד הדלת. בנוסף, בימי החורף, הגיע כל מספר ימים מחלק הנפט, שסיפק נפט להסקה. הוא נהג להודיע על בואו על ידי צלצול בפעמון יד.

לעץ הצאלון בשכונה שבה גדלתי, היה גזע רחב מאוד שהצמיח ענפים עם הרבה הסתעפויות של ענפים עבים. העץ היה גבוה במיוחד, הוא עבר את גובה הבניין, כ- 20 מטרים גובהו, וכנראה זאת הסיבה שהוא נבחר לעץ הטיפוס הפרטי של אחי וחבריו.

כשאחי עודד אותי לטפס על עץ הצאלון, לא תיארתי לעצמי כמה זה יחזק את בטחוני העצמי. מקומות גבוהים הפחידו אותי לפני כן. מה שלימד אותי בחיים: שחשוב מאוד להעז ולעשות דברים, לא לפסול מראש ולא להרים ידיים כשנתקלים בקושי".

העשרה

באר שבע: "באר שבע היא עיר במחוז הדרום. היא העיר השמינית באוכלוסייתה במדינת ישראל, והשנייה בשטחה (אחרי ירושלים). שטח השיפוט של באר שבע הוא 117,500 דונם.‏ הוכרזה כעיר בשנת 1906. העיר שוכנת בצפון הנגב, למרגלות הר חברון ומכונה בשם "בירת הנגב" בשל היותה העיר המרכזית והגדולה ביותר באזור.

באר שבע – שכונות: "חלק מהשכונות בבאר שבע מסודרות לפי הא"ב כסדר הקמתן, ואלו הן: שכונה א', שכונה ב', ועד שכונה י"א.

שכונה א'. "השכונה נמצאת צפונית לעיר העתיקה, דרומית לשכונה ב', מזרחית לשכונה ה' ומערבית למרכז האזרחי. השכונה הוקמה כשיכון בשנות החמישים לעולים חדשים, בעיקר מרומניה, מרוקו, מעיראק, מתימן ומהודו. בתחילת שנות התשעים קלטה עולים רבים מברית המועצות לשעבר. הרחובות המרכזיים בשכונה הם המשחררים, ביאליק, סוקולוב, ויצמן ובלפור".

הצאלון: "צֶאֱלוֹן נאה (שם מדעי: Delonix regia) הוא עץ תרבותי מתת-משפחת הקסאלפיניים שמקורו במדגסקר. העץ בעל נוף רחב וגובהו 5–12 מטרים. בעת הפריחה מתכסה העץ בפרחים גדולים בצבע כתום-אדום (ואכן, שמו בשפות אחדות הוא "עץ השלהבת"). העץ גדל רק במקומות חמימים.

תשע"ה

קישור ליחידת הלימוד – הקטלוג החינוכי של משרד החינוך – השכונה שלי