מאגר סיפורי מורשת

אוצר אנושי מתוכנית הקשר הרב-דורי

שירה עולה מכורדיסטאן

עולים מטורקיה לארץ- ישראל
השיטפונות במעברה
במחנה העולים בטורקיה ובמעברה בארץ

נולדתי בשנת 1936 בכורדיסטאן.
 
כשהייתי בת 20 החלטנו לעלות לארץ ישראל. זה היה בשנת 1948, לאחר שהכריזו על קום המדינה.
הבנו שאין לנו יותר מה לחפש בכורדיסטאן ועברנו לטורקיה. מטורקיה הפלגנו באניה לארץ – ישראל.  בארץ שיכנו אותנו במחנה עולים. המחנה היה תחום בפני עצמו, לא נתנו לנו לצאת ממנו, נותקנו מהארץ ומהאוכלוסייה שמסבבנו. נאסר על כל העולים וגם עלי לחפש עבודה מחוץ למחנה ולכן לא עשינו כלום כל היום, רק היינו מדוכאים, מתוסכלים וחסרי – אונים. היינו תלויים בפקידים שעמם היינו במגע יומיומי.
ממחנות העולים עברנו למעברה. קיבלנו דיור זמני באוהלים. אנחנו היינו הראשונים במעברות, שבהתחלה כולם היו באוהלים, לפעמים אוהל אחד לשתי משפחות. אחר – כך באו הבדונים, הפרחונים ולבסוף הצריפונים.
מבני המגורים, בלי יוצא מן הכלל, לא חוברו לחשמל ולא למים. המים שסופקו בכמה ברזים, היו לעתים באיכות ירודה שלא הייתה ראויה לשתייה, אלא רק לאחר הרתחה. לעתים היו הפסקות באספקת המים, משום שמחלקת הקליטה של הסוכנות לא עמדה בתשלום חובותיה. המקלחות ובתי – השימוש היו ציבוריים והועמדו לרשות כולם.
יחידות המגורים היו מוארים על- ידי עששיות נפט. פה ושם היו תנורי נפט לחימום. המעברה הייתה חשוכה והאנשים בה לא שילמו מסים, מאחר שמצבם הכלכלי לא אפשר זאת.
החינוך במעברה היה אחד הנושאים הבוערים והכואבים ביותר. היה מחסור במבנים נאותים, בשולחנות, כיסאות, ספרי לימוד, מורים מוסמכים (כי אלו העדיפו לעבוד במרכזים המבוססים). חלק מהמורים הבלתי מוסמכים באו מבין העולים עצמם וחסרו בידיעת הלשון העברית. ההוראה עצמה הייתה יותר קשה במעברה, בגלל הצורך בהקניית השפה העברית, ברמות שונות, בגילאים שונים ובמוצאים שונים של הילדים.
המצב החומרי של מרבית ההורים היה קשה ביותר, במיוחד במשפחות ברוכות ילדים. חלק מההורים לא שלחו את ילדיהם לבית- הספר, בעיקר את הבנות שעזרו לאמותיהן במשק הבית. במעברה רצו להביא אותנו לעצמאות ולכן נקבע העיקרון שיש לשלם תשלום, ולא המינימלי ביותר עבור שרות רפואי שקיבל כל תושב, החל מהשנה השנייה לשהותו בארץ. 
התנאים במעברה חייבו שירותי בריאות רבים ומגוונים (היו זיהומי מעיים, דלקות, פצעים וכו'). הכי פחדנו ממכה קשה שהייתה במעברה, והיא מחלת הפוליו. היה ממש מצב חירום שחייב את כולם להיערכות כמעט מלחמתית.
הוקמו צוותים של רופאי ילדים, שעברו ממעברה למעברה, אך ידם קצרה מלהושיע. אני זוכרת שני חורפים קשים, כשגרנו במעברה. היו הרבה שיטפונות וכל הרכוש הדל ניזוק. בחורף השני, כבר חפרו החיילים תעלות ניקוז והמצב היה יותר נסבל.
 
בקיצור אני רוצה לומר לכם שהמצב בארץ באותה תקופה לא היה בכלל פשוט. היו הרבה רגעי משבר ואנו נחשבנו למשפחה ברוכת ילדים מאושרת. תמיד היינו שמחים ממה שהיה לנו והיינו בטוחים שהכול מאיתו יתברך ורק זה עזר לנו ברגעי המשבר והיאוש.
 
העשרה
פוליו – שיתוק ילדים: "בעברית- שיתוק ילדים. מחלה של מערכת העצבים, הנגרמת על- ידי נגיף הפוליו. בעבר, היה שיתוק הילדים מהמחלות הנפוצות בעולם והביא למותם של רבים, עד לפיתוח החיסון נגדה, בראשית שנות ה- 50 של המאה ה- 20".
"שיתוק ילדים (פוליומייליטיס, Poliomyelitis) היא מחלה של מערכת העצבים, הנגרמת על ידי נגיף הפוליו. המחלה מועברת מאדם לאדם, בעיקר באמצעות מחזור צואה-פה. הסימפטומים של המחלה לא מופיעים אצל כ-90% מהחולים בה, אולם אם הנגיף חודר למחזור הדם החולים עשויים לסבול ממגוון רחב של סימפטומים". ויקיפדיה
תשע"ו

מילון

עששיות נפט
כלי תאורה, מנורות , שהיו בהם פתיל דלוק, טבול בנפט והיה צריך למלאות אותם בנפט בכל פעם שהתרוקנו.

פוליו
בעברית - שיתוק ילדים. מחלה של מערכת העצבים, הנגרמת על- ידי נגיף הפוליו. בעבר, היה שיתוק הילדים מהמחלות הנפוצות בעולם והביא למותם של רבים, עד לפיתוח החיסון נגדה, בראשית שנות ה- 50 של המאה ה- 20.

ציטוטים

”מה הקב"ה דורש מאיתנו - לעמוד בניסיונות שהוא נותן לנו.“

”להתמודד עם הניסיונות ולא להישבר.“

הקשר הרב דורי